ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 במאי, 2012
ע"י בלו-בלו
ע"י בלו-בלו
זה יומרני לכתוב ביקורת על שירתה של לאה גולדברג. כל כך הרבה דוקטורטים ומחקרים מלומדים נכתבו עליה. מה אחדש וזה כלל לא התחום שלי?
ובכל זאת, אחרי שחמדת העלתה שיר של גולדברג נזכרתי שהגיע זמן לפתוח שוב את כתביה, ואני לא מתאפקת ומתחשק לי לשתף כאן בתחושותי.
אין ספק שגולדברג היא וירטואוזית של מילים, אבל ישנם עוד משוררים שיכולתם הטכנית ללהטט במילים לא נופלת משלה. מה שמייחד את גולדברג בעיני הוא הפשטות, המינימלסטיות, לצד אותה שליטה מופלאה בשפה. היא לא מנפנפת בעברית שלה ללא צורך כפי שעשו אחרים, היא לא מכבירה דימויים מיותרים. בכמה מילים מעטות שארוגות במלאכת מחשבת, בצניעות כמעט, היא נוגעת בלב ונשארת שם.
דוגמא מופלאה לכך היא משירי הבן האובד, שאני מביאה כאן רק את סופו:
לעולם לא יסלח אביך,
לא סליחות הוא אגר בלב.
קומה, בני, וקבל מאביך
את ברכת חרונו האוהב.
הרגש הבולט שמתעורר אצלי בקריאה בשירה המופלאה הזו הוא העצב על ההחמצה. הבדידות, הכמיהה לאהבה שאיננה, לאימהות. ואני לא יכולה שלא לתהות מה היה קורה אילו לאה גולדברג היתה נישאת ויולדת כמקובל בזמנה (ובעצם גם כיום). האם גם אז היינו מרוויחים את שירתה המופלאה, או שהיא היתה עסוקה בלנקות ולבשל ולמחות אפים ולקחת מהגן? האמנם הקושי הכרחי למשורר כדי לחצוב מליבו את היצירה?
ואני לא יכולה שלא לחשוב האם היא הייתה מאושרת? האם שמחה בכשרון המופלא שלה או שרק ראתה את מה שאיננו?
אסיים בציטוט של אחד השירים המפורסמים ביותר שלה, שיר שאינו שיר אהבה אלא דווקא על תשוקה וחשק. שיר שיש בו בעיני תיאור מופלא של מין ללא שום "מילה גסה":
באת אלי את עיני לפקוח,
וגופך לי מבט וחלון וראי,
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים.
ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן
ולכל שערה בבשר החשוף
וריח ילדות ריח דבק ואורן
הוא ניחוח לילו של הגוף.
אם היו עינויים - הם הפליגו אליך
מפרשי הלבן אל האופל שלך
תנני ללכת תנני ללכת
לכרוע על חוף הסליחה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על לאה גולדברג : שירים א' - כרך ראשון - כל שירי לאה גולדברג #1
» ביקורות נוספות על לאה גולדברג : שירים א' - כרך ראשון - כל שירי לאה גולדברג #1
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה עולם על הקישור.
זה בדיוק מה שאני אוהבת בשירה, בכל אחד אותו שיר נוגע קצת אחרת.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה עמיר, מסכימה עם מה שכתבת
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
בלו-בלו ואפרתי - תודה על הפירושים המעניינים
כששאלתי את ידידי גוגל "לאה גולדברג סליחות", הוא הפנה אותי לקישור הבא אל קריאה פרשנית יפה בשיר: http://www.nuritha.co.il/a347724-%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%94-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%A9%D7%99%D7%A8
|
|
|
עמיר
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לאה גולדברג מבטאת עבורנו
את החלומות הכי מורכבים, את הרגשות שאי אפשר לבטא במילים. מלותיה הופכות עבורנו את השפה העברית לכזו שאפשר לרחף איתה לגבהים, ללא תחושת נחיתות מול כול שפה אחרת. תודה על סקירה יפה ומרגשת.
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לדעתי, גולדברג אומרת
שכאביה הפליגו ממנה בגלל האהבה, כאילו מחתה האהבה את עינוייה בזמן שהייתה, אבל היא מאשימה את אהובה כי לדעתה היא זכה וטהורה, לכן מפרשה לבן ואילו הוא אהבתו הייתה נגועה ולא אמיתית, לכן מפרשה הלבן מפליג אל האופל שלו. כשהיא מבקשת ממנו תן לי ללכת, היא לא מבקשת ממנו ללכת כי הוא עצמו כבר עזב, אלא מבקשת שליבה יוכל להתנתק מהאהבה המכאיבה הזאת, לראות את הדברים בבהירות ואולי גם לסלוח.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה אפרתי!
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לגבי םירוש ל-"אם היו עינויים - הם הפליגו אליך"
אפשר לפרש בכל מני דרכים. לדעתי גולדברג מצפה לסליחה מהאהוב שבגד, ואולי היא רוצה שתהיה לה היכולת לסלוח לו כי היא מקנאה, ואולי היא רוצה לסלוח לעצמה על הרומן הזה?
אני חושבת שהיא התכוונה לכולם - שהיא התענתה בקנאה ואולי נקיפות מצפון, והיתה רוצה לסלוח ושיסלח לה. יש כאן רמז לחשבון הנפש של יום כיפור, ל"תשליך". לשיר יש המשך פחות מוכר שכבר לא ציוותי שמבהירה יותר: הַחֹדֶשׁ נִחֵשׁ עַל טַרְפֵּי הַבַּבֹּנֶג, תָּלַשׁ אֶת יָמַי וּזְרָקָם אֶל הַתְּהוֹם: זֹהַר וָעֹנֶשׁ, צַעַר וָעֹנֶג, דֶּרֶך – פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם. אָז גָּנַחְתִּי, קָשַׁרְתִּי שְׂרוֹכֵי נַעֲלֶיךָ, לִוִּיתִיךָ דְּמוּמָה עַד סִפִּי הַנָּמוּךְ. וּבַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ, בְּכָל מִשְׁעוֹלֶיךָ לִבְלֵב יְגוֹנִי כְּחִיּוּך. וָאֵדַע כָּל נִדְרֵי הַבְּגִידָה שֶׁנָּדַרְתָּ, וְאָגַרְתִּי לְךָ אֶת שַׁלְוַת הַיָּמִים. וְהִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי הַנִּכְנָע כְּשֶׁחָזַרְתָּ, חָזַרְתָּ קָרוֹב וְתָמִים. |
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה עולם!
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
"אם היו עינויים - הם הפליגו אליך"
אני לא בטוח שאני מבין למה היא התכוונה בשורה הזו. שבזכותו מכאוביה עזבוה? ואם כך, מדוע "מפרשי הלבן אל האופל שלך"? פרשנות תתקבל בברכה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
בלו-בלו, תעתיקי את מה שכתב לך עולם מילה במילה
זה מה שרציתי לכתוב לך. רק אולי במקום המילה מרהיב הייתי כותבת ביצוע מצמרר.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
בלו-בלו, עוד ביקורת יפהפיה מפרי מקלדתך!
ותודה שהזכרת לי את השיר הנפלא הזה, "סליחות", ואת הביצוע המרהיב של יהודית רביץ בפסטיבל הזמר של שנת 1977. אח, נוסטלגיה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
כנראה שהקשר בין העצב לאמנות
הוא בלתי נמנע. אמנות ככלל לא באה בקלות כנראה. כבר ביאליק כתב על כך "לא זכיתי באור מן ההפקר..."
אני תוהה אם זה הכרחי. הסטטיסטיקה מראה שכן... |
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה אנקה, שמחת אותי
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה חמדת,
ותודה שהזכרת לי את המשוררת הנפלאה הזו.
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לגבי העצב והאמנות
לעניות דעתי העצב והכאב הם המקור לאמנות והם גם אלו שניווטו את חייה והפכו אותם למה שהם. כנ"ל לגבי אמנים גדולים אחרים. האמנות אינה תופעת לוואי היא המקור לכל השאר. כפי שקפקא (אמן גדול ומיוסר אחר) העיד על עצמו "אינני אלא ספרות ואינני רוצה להיות שום דבר אחר". אם הוא היה סוחר מצליח ואיש משפחה מאושר הוא לא היה פראנץ קפקא, הוא היה אולי אביו של פרנץ קפקא...
|
|
|
שיווה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אצלי יש ספר שבו כמה סיפורים שהיא כתבה
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
סליחה בלו בלו. ביקורת נהדרת. אהבתי מאוד.
וזהו.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
ברחה לי שוב התגובה:)
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
בלו בלו, הכי אותי שנית עם ניתוח שירה ועוד של האהובה עליי מכולנה.
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
צ"ל -בלו-בלו -כבושם בעצמותיי
וכ"ו .
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
בלול-בלו -כבושם בעצומותיי, ואני
חושבת שהחומרים האישיים שלה ובעצם של כל יוצר מניעים ובאים לידי ביטוי ביצירה ,ולכן פה הבדידות ,הכמיהה לאהבה,העצב,ובנוסף- כשעוד הייתה בחיים לא זכתה למעמד כה רם בקרב השירה הישראלית .אם זה היה קורה לנגד עיניה בחייה -היו הדברים נראים /נשמעים/נכתבים אחרת ,אולי ?!
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה קיסרית!
|
|
|
הקיסרית הילדותית
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לא ידעתי שיש עוד אסופה עם ספר פרוזה. איזה ספר?
כנראה שאת צודקת, שנביעה בעוצמות כאלה אי אפשר לעצור. ואולי האמהות היתה מנקזת אליה חלק ממנה? לא נדע...
|
|
|
שיווה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
היית כותבת=היתה כותבת
זה נורא שאי אפשר לתקן כאן טעויות.
|
|
|
שיווה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לא צריך להסמיק:)
מעניין שגם האסופה שלך וגם שלי יצאו ב-73, נדמה לי שההבדל היחיד הוא שבאסופה שלי יש ספר נוסף שהוא פרוזה, הידעת?
את שאלת אם היית כותבת שירה ואיזו שירה לו הייתה נוהגת כמו כולם בתקופתה, אני טוענת שכנראה שכן כי זו נביעה פנימית שביטוייה משתנים בהתאם לנסיבות החיצוניות אבל נביעה בעוצמות כמו שלה אי אפשר לעצור. יש הגיון במה שאמרתי? לא יודעת. |
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה שיווה, אני מסמיקה.
אבל קודם כל אני לא לאה גולדברג, וזה כמובן לא משום שילדתי. ומעבר לזה, לאה גולדברג חייה בתקופה שלנשים לא היתה ממש בחירה ללדת לבד, או לבחור גם במשפחה וגם בקריירה. (וגם כיום המצב לא ממש שיוויוני...)
כתבתי על אסופת השירים שבשלושה כרכים - בכריכה המצולמת כאן. |
|
|
שיווה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
והנה את דוגמא נהדרת לאמא שמנקה, מבשלת, מוחה אפים ואוספת מהגן
ובכל זאת מצליחה ללכתוב בצורה נפלאה.
אני לא יודעת אם מה שכתבת עליו זה מה שיש לי, 4 כרכים של כתבי לאה גולדברג, מסכימה עם כל מה שאמרת, לאישה היה קשר מיוחד ומיסטי למילים ואיזה מזל שהיתה שלנו. |
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
וואו, תודה!
בשנים האחרונות אני לא בתקופת שירה, אבל עם לאה גולדברג לא יכולתי להתאפק...
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אה, לו רק יכולתי לכתוב כמוך על שירה.....
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
