הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בדצמבר, 2016
ע"י ליאור
ע"י ליאור
"...ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט כאור בשולי הענן", אני קורא
כשהגשם מכה בשצף ובאופק הרחוק בחלון מתפוצצים ברקים.
בכל פעם שאני מעלעל בספר של האישה האדירה הזו, מתחזקת
בי התחושה שאני מחזיק בידיים אנדרטה.
אנדרטה למה ולמי שהיו פה, לחלומות, לאמונה ולחוסר האמונה, ובעיקר למילים.
כי לא תהיה פה עוד משוררת כזו, או אם להיתלות בעץ גבוה אחר, אז "מילים כמו שלך, אף אחד לא אומר כבר".
שירה נמדדת היום לפי הקילו שיוצא מבית מדרשו של יוסי גיספן וסביר להניח
שאנשים מתחת גיל 30 כאן באפריקה, לא מודעים לעובדה ששירה הייתה משהו אחר
בתכלית באותה מציאות שהתקיימה כאן עד לפני כמה עשורים.
היכולת לגעת ככה בעצב, בגעגוע, ובעיקר באהבה ובהיעדרה ובכמיהה אליה, היא יכולת
שרק אחת נוספת הצליחה לאחוז בה, חוץ מלאה גולדברג וזו כמובן רחל בלובשטיין.
ואולי רק העובדה ששתי הנשים הללו היו חשוכות ילדים יכולה להסביר זאת.
ואולי באמת צריך לשקוע עמוק עמוק כדי להצליח לכתוב שורות כל כך מופלאות, כפי שסיכמה את
חייה: "אפשר לאהוב ולכתוב ולהיות בודדה. לא יותר".
14 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על לאה גולדברג : שירים א' - כרך ראשון - כל שירי לאה גולדברג #1
» ביקורות נוספות על לאה גולדברג : שירים א' - כרך ראשון - כל שירי לאה גולדברג #1
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
טנא
(לפני שנתיים ו-3 חודשים)
יופי של תאור -
"אני קורא כשהגשם מכה בשצף ובאופק הרחוק בחלון מתפוצצים ברקים..." קסום. הדברים שלך חזקים, על לאה ג. אני מוצאת אמת גם בדבריה של המגיבה הראשונה למטה -^^- אתה אומר שאולי צריך לשקוע עמוק עמוק.. וגם לאה ג. כתבה ככ יפה: טנא מלא כוכבים ריח דשאים דובבים עמוק בטל פועם לבבי הנה פעמיך קרבים הרעידו ריבוא רביבים עמוק בטל פועם לבבי... |
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
נוגע
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
כל כך הרבה מילים מסעירות אותי לאחרונה בשירים מתחת ומעל גיל 30
.גם באפריקה וגם מחוצה לה.
והאהבה שלך לשתיים הללו מסעירה בפני עצמה. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
|
|
|
-^^-
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אני מסכימה שלאה גולדברג הייתה אדם יוצא דופן בכתיבתה אך אינני מסכימה שאין כותבים טובים חוץ ממנה ומרחל
,זו אמירה שמאוד עושה עוול.
עם כל הכבוד היו משוררות מוכשרות לא פחות בעבר וגם כעת והינה רק דוגמא קטנה: זלדה, נורית זרחי, חנה סנש אלה במסגרת המוכרות יותר. הינה כאלה שפחות מוכרות אבל כותבות לא פחות טוב: טניה הדר, רבקה ארידור, אביבה דורון והרשימה עוד ארוכה. כל הכותבות הללו גרמו לי להרגיש אמפתיה, כאב וסערת נפש, כל אחת בדרכה ניגנה על מיתרי הלב. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
