ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 באפריל, 2012
ע"י אופיר
ע"י אופיר
אוקיי, עורבני חקיין. חיכיתי לספר הזה כ"כ הרבה זמן, קראתי אותו בטירוף וסיימתי תוך יומיים.
הדבר הראשון שהרגשתי כשסיימתי אותו היה: אכזבה איומה.
הסוף הוא בהחלט לא סוף טוב במלוא מובן המילה.
אבל אחרי כמה דקות חשבתי לעצמי: אז איזה סוף ציפית שיהייה לספר הזה? מה ציפית ,שבסוף הכל יהייה טוב? שקטניס ופיטה ילכו לפסיכולוג וישתחררו מהטראומות ויחיו חיים רגילים, עם שני ילדיהם המתוקים ומרגניות וורדים פורחים באחו? שגייל ישלים עם הנישואין של קטניס ופיטה ויהייה "הדוד גייל", שילדיהם משחקים איתו ב"תופסת" באחו? אם "משחקי הרעב" היה ספר שמתאר עולם מושלם -הסוף היה כזה, ללא ספק. אבל זהו המאפיין בספרים של סוזן קולינס: הם ריאליסטיים לחלוטין. רוב הדמויות הן דמויות שטוחות באופיין- האופי שלהן לא משתנה לאורך כל הסדרה; הרי גייל הנלהב ,הנחרץ והגאה לא התרכך בסוף הסיפור, קטניס לא הפכה לאוהבת אדם בן לילה ופיטה נשאר אוהב אדם, למרות כל מה שקרה לו.
הריאליסטיות חסרת הפשרות הזאת היא גם הקסם המצוי בספרי "משחקי הרעב". לדעתי, צריך שיהיו גם ספרים כאלה, שהרגש לא יכול לקבל, אבל ההיגיון אומר שזה הדבר המתקבל ביותר על הדעת שיכל היה לקרות.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
היי!
את גילית את הסוף עכשיו
|
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
vh
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
