ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בינואר, 2012
ע"י
ע"י
אזהרה! הביקורת הבאה מכילה ספויילרים!
אם להגדיר את הספר במילה אחת:
אכזבה.
באמת אכזבה. אחרי הספר הראשון, והמעולה, קיוויתי לכל כך הרבה מהספרים הבאים!
אבל לא. הספר השני היה נחמד, מעט נמרח. מעט צפוי, אבל נחמד.
ועכשיו הגענו אל הספר השלישי. ולא סתם ספר שלישי. ה-ספר השלישי. האחרון בסדרה, טרילוגיה, קובץ. הוא אמור להיות יצירת מופת!! משהו של פעם ב10 שנים!!! אז מה קיבלנו?
קיבלנו ספר איטי, לא מאוזן או יציב, מבולבל, ובחלקים אחדים, גם משעמם.
הספר נמרח, לא מתקדם. רוב הזמן לגיבורה (שמבעד לעיניה אנו רואים את הסיפור) אין מושג איפה היא, מה קורה לה או לסביבתה, מה מצב העולם, מי היא. היו כבר דמויות כאלה בעבר בספרים רבים וטובים, אבל מעולם לא סופר הסיפור מבעד לעיניהן, ככה זה פשוט לא יכול להיות!
גם עלילת הספר לא מספיק חזקה. אם הייתה לנו עלילה מוצקה, בעלת נתיב ברור, עם עלילות משנה יציבות, ומספיק 'זמן מסך' לכל אחד, הייתה העלילה עשויה לפצות על חוסר היציבות במעט. אבל לא. מה קיבלנו? אזכורים מועטים של נושאים כמעט הרי גורל לעלילה, משימה מומצאת מצוצה מהאצבע, שיוצאים אליה למרות שברור שלא יצליחו במשימה, ואיכשהו גם לא נתפסים בזמן שישנים בנחת ברחובות הקפיטול,שאמורים לחפש אחריהם בכל מקום. משחקי כוח מטופשים ולא אמינים בין הגיבורה למנהיגת המרד (שזה לעניות דעתי, אידיוטי. כאילו שבמצב הזה, בו עשויות למות בכל רגע, הן באמת יתחילו להתווכח על מי קובעת את הכללים), וסוף לא מספק בעליל, שאפילו אני יכולה לחשוב על טוב ממנו.
לדוגמא ניקח את דמותו של פיניק, המוכר לנו מהיטב מהספר הקודם.
בספר הזה, פיניק מספיק להיכנס לדיכאון קליני, לצאת ממנו, להתחתן עם אהבת חייו חולת הנפש, להכניס אותה להיריון, ללדת תינוק ולמות. ולמרות כל זה, לא מסופר לנו עליו כמעט כלום מרגע שיצא מהדיכאון (וגם לפני זה, בקושי). על מותו, והוא, כידוע, אחת מהדמויות היותר ראשיות, מסופר לנו בשתיים וחצי שורות, ואז כלום. נאדה. התינוק שלו מוזכר פעם אחת בכל הספר, וזה למרות שאבא שלו מת ואמו חולת נפש אבלה. ככה מתייחסים לדמות ותיקה??? ככה ה-ו-ר-ג-י-ם דמות???
או גייל. מישהו באמת מאמין שקטניס תנתק קשרים עם החבר הכי טוב שלה במשך שנים, שהיה איתה בזמנים הכי קשים, רק בגלל חשד שהוא יצר את הפצצות שהרגו את אחותה, למרות שהוא לא ידע איזה שימוש ייעשה בפצצות, ולא ידע שיטילו אותן על הילדים? נו באמת! והפרידה. אחד הדברים שהטרידו אותי. אין-פרידה. פשוטו כמשמעו. אין שום פרידה. שיחה קצרה, שאפילו לא יודעים בה שהוא עוזב, ואז אזכור קצר שלו. שוב. ככה מתייחסים לדמות ותיקה???
סוזן קולינס השאירה בספר הזה כל כך הרבה קצוות פתוחים. זו לא דרך לגמור סדרה. סגרי את הקצוות, אולי תפתחי מעט חדשים (למתח), אבל סגרי אותם. זה לא ילך אחרת.
בקיצור, התאכזבתי ביותר. סוזן קולינס החמיצה ובגדול. היא יכלה להוציא מהספר הזה הרבה הרבה יותר.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
זה בסוף הפרק האחרון (27), עמ' 348, ש8רה 1, מילים 9-11.
|
|
|
ד״ר ברנן
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
לגבי התינוק של פיניק...
קראתי את הספר שלשום ואני לא זוכרת שום דבר לגבי תינוק! את יכולה לומר מתי זה? או אולי, וזו אופציה יותר טובה, לומר לי באיזה עמוד מוזכר התינוק המדובר? הי, יצא לי חרוז!
|
|
|
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה!
עושה רושם שהדעות שלנו דומות. באמת שהספר היה נורא מאכזב.
|
|
|
דניאל
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
בדיוק מה שחשבתי..
ניתוח ממש טוב של הספר כל הכבוד!! |
|
|
טופי
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מילים כדורבנות! כל הכבוד מיכל!!
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
