ביקורת ספרותית על הטיית לב מאת ג'יין אוסטן
ספר טוב

---

רומן צנוע, כובש בפשטותו, נוגה לעיתים, וכה שונה מהרומנים האחרים פרי-עטה של ג'יין אוסטן.

אן אליוט , נצר למשפחה מכובדת ואליטיסטית בעלת תואר אצולה ויתומה מאם , לא אהודה ע"י משפחתה בצורה מופגנת. היא "ילדת סנדוויץ'" בין שתי אחיות. בעוד הגדולה מתייחסת לאן בבוז תהומי, ואילו הצעירה משתמשת באן כ"כותל הדמעות" והאחות הרחמנייה הפרטית שלה, אן היא פשוט נשמה טובה. היא לא דומיננטית מאוד, כמו גיבורותיה האחרות של אוסטן, אלא מעדיפה לעזור לאחרים בשקט ובצנעה.
אן גם אינה צעירה כמותן; מיס אליוט טובת הלב והאכפתית היא בת 27- גיל שבמאה ה-19 הכתירו כגיל "מבוגר לחתונה"; לדוגמא, ב"גאווה ודעה קדומה" (שהוא גם הרומן המפורסם ביותר של אוסטן) יוצגה הדעה הזאת ע"י הדמות שרלוט לוקאס, גם היא רווקה בת 27, שנאלצה להסתפק ב...מר קולינס (מי שקרא את הספר ודאי יודע מה משתמע מכך, ומי שלא- קראו ותדעו למה אני מתכוונת...או שפשוט שימו לב למילה "להסתפק").
בעברה, אן הייתה דווקא מאורסת לבחור אוהב, בעל אופי טוב ושובה לב בשם מר ונטוורת. החיסרון היחיד שהוטל במר וונטוורת זה הוא מעמדו, מעמד מלח פשוט בצי. חברתה של אן, גברת כבודה בשם ליידי ראסל, שכנעה את אן לא להינשא לונטוורת, אלא לחכות לשידוך מתאים יותר. אן השתכנעה, כיוון שליידי ראסל דיברה מתוך דאגה ואכפתיות אמיתיות לעתידה. על כן, היא ביטלה את האירוסין עם מר ונטוורת, שעזב את העיר בכעס ובעצב.

כשהשנים חלפו, אן גילתה מאוד שלפעמים, הדרך לגיהנום באמת רצופה כוונות טובות: השנים הבאות הפכו להיות ריקות ואפרוריות עבור אן. היא סירבה להינשא לאחר, ולא שמעה יותר ממר ונטוורת.
מכאן, מנקודת השפל הזו, מתחילה העלילה: ביתה של אן מושכר לקרובים מדרגה ראשונה של מר וונטוורת, מה שאומר שאן והוא יהיו באותה חברה.. כיצד יתייחסו זה לזה, אחרי 8 השנים שחלפו?

אן אליוט הפכה לאחת הגיבורות האהובות עליי. האלטרואיזם המוחלט שלה, השלווה והרוגע ועם זאת- השמחה והטוב הפנימיים שמוקרנים כלפיי חוץ הם אלה שעושים אותה לכזו.

ספר מומלץ מאוד, בעיקר לבעלי סבלנות, בגלל העלילה המפתחת באיטיות. אבל הסבלנות משתלמת, מבטיחה לכם.

» ביקורות נוספות של אופיר
» ביקורות נוספות על הטיית לב