ביקורת ספרותית על הגיבור האבוד - גיבורי האולימפוס #1 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

נתקלתי כבר בכמה וכמה טענות כלפיי הסופר ריק ריירדן: אמרו שהוא "ממחזר", כותב את כל ספריו בסגנון דומה, וגם שהספרים שלו "ילדותיים" מדי. ייתכן שיש טיפה של אמת באמירות האלה, אבל עובדה: אני ממהרת לקרוא כל ספר פרי-עטו. ריק ריירדן ניחן בסגנון כתיבה זורם, מהנה, ששובה את לב הקורא, ועל כך כמעט אין עוררין.

הפעם, בחר ריירדן לכתוב סדרת המשך לסדרת ספריו המצליחה, "פרסי ג'קסון". גם הפעם, הנושא הוא המיתולוגיה היוונית, אך בשונה מ"פרסי ג'קסון", הסדרה עוסקת גם במיתולוגיה הרומית. בתור מישהי שמאוד אוהבת את פרסי ג'קסון (יש לי את כל הסדרה בבית) ,טבעי היה לי ללכת לחנות, לקפוץ משמחה כשעיני צדה את הספר ולרוץ לאבא ולספר לו על זה (בעוד הוא ממלמל: "אבל כבר יש לך את זה בבית, לא?..." "לא, אבא, זו סדרת ההמשך!" "אה... טוב, בסדר"). בקיצור, עוד באותו היום פתחתי את הספר בחדרי והתחלתי לקרוא.

הפרק הראשון נפתח בסיפורו של פלוני-אלמוני בשם ג'ייסון. איפה פרסי?! חשבתי לעצמי. לא הכרתי את ג'ייסון, וגם לא את פייפר מקלין וליאו ואלדס, שבאו אחריו. רק אח"כ הגיעה דמות מוכרת: אנבת', חברתו של פרסי, שממנה הבנתי שפרסי פשוט נעלם.

בתחילה התאכזבתי, זעמתי על הסופר שהעז לכתוב סדרת המשך ל"פרסי ג'קסון" בלי פרסי. אבל ככל שהמשכתי לקרוא, חיבבתי יותר ויותר את הדמויות החדשות שהתווספו לעלילה: ג'ייסון האמיץ, פייפר היפהפייה וליאו הקורע-מצחוק (שהפך במהירה לאחת הדמויות המעניינות והאהובות עליי ביותר בספר!).

לאחר שסיימתי לקרוא את הספר הנהדר הזה, הרגשתי ש"סדרת ההמשך" היא לא נספחת ו"מקלקלת"- אלא להיפך, היא רק מוסיפה לעלילה דמויות חדשות וגוונים חדשים ושונים.

אח"כ הלכתי לסלון, ואמרתי לאבא שלי שיש מתנה שאני רוצה לקבל בחנוכה הבא. את ספר ההמשך, "בן נפטון"- אלא מה?..

מומלץ ביותר, כמעט חובה, לכל אוהבי פרסי ג'קסון (;

» ביקורות נוספות של אופיר
» ביקורות נוספות על הגיבור האבוד - גיבורי האולימפוס #1