ביקורת ספרותית על ההסכם מאת ג'ודי פיקו
ספר טוב

---

"הוא כיסה את גופה בגופו , וכשכרכה סביבו את זרועותיה, יכלה לדמיין אותו בכל גלגוליו: בגיל חמש, עדיין בלונדיני; בגיל אחת עשרה, צומח; בגיל שלוש עשרה , בעל ידי גבר. הירח התגלגל בשמי הלילה, מלוכסן עיניים, והיא שאפה לקרבה את ריח עורו. "אני אוהבת אותך," אמרה.
הוא נשק לה בעדינות כה רבה, עד כי חשבה שדמיינה זאת. אחר כך נרתעה מעט אחורה להתבונן בעיניו. ואז נשמעה יריה."
------------------------------------------------------
זהו ספר מקסים, מרתק. קראתי אותו בעקבות הספר שומרת אחותי, ולא התאכזבתי. הוא מצוין בדיוק כמוהו. אמנם , לדעתי הספר הזה היה יותר קשה, משום שדיבר בין השאר על התאבדות בקרב בני נוער. כבת נוער, היה לי קשה לקרוא על מקרה כזה. הרי כל כמה זמן, אנו שומעים על נער או נערה שהתאבדו. לא פעם עלתה בראשנו המחשבה : "למה הם עשו זאת?" , לעיתים אנו אף חושבים שהיינו יכולים לשכנע אותם לא להתאבד. פעם ראשונה שהבנתי מה באמת עבר על הדמות (אמילי) שברצונה להתאבד. אמנם לא התחברתי אליה או חיבבתי אותה, אבל הבנתי מדוע היא רצתה למות (עדיין, אני חייבת לציין שחשבתי שהיא אנוכית, לא אהבתי אותה במיוחד).
למרות שלספר כמה פגמים בולטים כמו העובדה שהמחברת הציפה אותנו בקצת יותר מידי בעיות פסיכולוגיות, השאירה די הרבה קצוות לא סגורים, נתנה סוף לא ראליסטי כדי לרצות את הקוראים (אבל מכיוון שהיא ריצתה אותי, כי מאוד אהבתי את כריס ולא רציתי שהוא יכנס למאסר עולם, די התעלמתי מהאי אמינות) והאפילוג המיותר לגמרי שלא הבנתי חצי ממנו, הספר חזק מאוד ומומלץ בהחלט.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על ההסכם