לא זכור לי מתי לאחרונה קראתי שבחים על כריכת ספר כמו אלו שעל כריכת ספר זה!
זה, כמובן, מעלה את רף הציפיות גבוה גבוה. להודות על האמת, בתחילה חשבתי שהגזימו אבל אט, אט נכבשתי בקסמו של סטונר ובכתיבתו המדויקת להפליא של המחבר ג'ון ויליאמס. עכשיו, עם סיום הקריאה, אינני חולקת עוד על דעות המבקרים הרבים בארץ ובחו"ל.
ויליאם סטונר נולד לזוג איכרים קשי-יום במרכז ארצות הברית. עד סיום התיכון עזר ויליאם כמיטב יכולתו לאביו השתקן והקודר. מאחר והיה תלמיד טוב החליטו הוריו לממן לו לימודים באוניברסיטה של מיזורי וסדרו לו מגורים אצל קרובי משפחה שגרו סמוך לאוניברסיטה, תמורת עזרה במשק, כמובן.
המסלול הטבעי בו החל ללמוד היה חקלאות אבל מהר מאוד גילה (בעקבות מפגש עם המרצה ארצ'ר סלנור) שמה שמעניין אותו באמת זו ספרות אנגלית. סטונר שינה את מסלול לימודיו ובכך שינה גם את מסלול חייו. הוא לא חזר יותר למשק של הוריו ובילה את כל שנות בגרותו באוניברסיטה בה הגיע לדרגת מרצה בכיר.
נישואיו של סטונר לאישה קרה ונוירוטית היו כשלון חרוץ, אולם הוא לא פרק אותם ונשאר ב"כלא" הזה עד סוף ימיו. כאשר נולדה בתו היחידה גרייס היה זה הוא שטיפל בה במסירות בכל שנות ינקותה. נפשו נקשרה בנפשה לאהבה, אך כשגדלה מעט עשתה אשתו ככל יכולתה לנתק את הקשר ביניהם. הניתוק מגרייס, שנכפה עליו, גרם לו צער וכאב רב והרס גם את חיי בתו.
מנת האושר היחידה שלה זכה סטונר הייתה רומן קצר ימים ומלא תשוקה עם מתרגלת צעירה. בלחץ המוסר השמרני של תקופתו נאלץ לוותר על אהובתו.
הלימוד היה מרכז חייו של סטונר ולו הקדיש את כל מרצו. גם כאן נגרמו לו עוול וכאב בשל סכסוך ממושך עם עמית שהפך אחר כך לראש החוג שלו. סכסוך זה הרעיל את כל יחסיו עם עמיתיו ואף עם חלק מתלמידיו.
תיאור סופו של סטונר נגע מאוד ללבי והגביר את תחושת החמלה כלפיו שחשתי לכל אורך הספר.
סטונר הוא מעין אנטי-גיבור. אין דרמות גדולות בחייו. הכל מצומצם ולא רגשני ובכל זאת מרשים ואמין.















