ביקורת ספרותית על צילה - הספריה החדשה # מאת יהודית קציר

---

רק עשרים שנה לאחר שקבלה לידיה את יומניהם של סבתא צילה ודוד חנן, מצאה יהודית קציר את תעצומות הנפש להעלות על הכתב את סיפור חייהם !

הסיפור הוא רומן רחב יריעה המתחיל בפוגרום נורא באודסה בשנת 1905 בו נפגעו קשה צילה וארוסה לזר, טראומה שתלווה אותם לכל אורך חייהם. צילה הייתה סבתא רבתא של יהודית קציר. יהודית קציר הייתה נינתה הבכורה, נכדתה של בתה הבכורה – יהודית, שנפטרה מסרטן שנה לפני הולדת הסופרת הנושאת את שמה.

מבולבלים קצת? בקטנה, יש בסיפור הרבה דודים, דודות ובני דודים ולפעמים קצת קשה למצוא את הידיים והרגליים בסבך המשפחתי הנפרש כאן, אך זה אינו פוגם ברצף הקריאה.

צילה ולזר (אליעזר) מרגולין עלו ארצה לאחר נישואיהם והקימו משפחה שלה חמישה ילדים. הם עברו תלאות רבות ויחסיהם עלו על שרטון חדשות לבקרים, אולם לא פרקו את הזוגיות. בשלב מאוחר נכנס לחייהם עולה צעיר ששמו חנן. הוא מתאהב בצילה המבוגרת ממנו בשמונה שנים וכך גם היא. חנן נכנס לגור בבית מרגולין ולזר גולה מחדר השינה ועובר לחדר אחר בבית. נוצר משולש יוצא-דופן : צילה, לזר בעלה ואבי חמשת ילדיה שאותו אינה אוהבת אך מכבדת וחנן, המאהב שלה הדואג לילדים ולחינוכם וגם שומר על יחסים תקינים עם לזר! תודו שזהו צירוף מיוחד במינו!

המצב הזה גורם ייסורי נפש קשים לשלושת הדמויות הללו אך הם לפותים בו ללא מוצא. המצב משפיע בעקיפין גם על הילדים הגדלים בבית המיוחד הזה, אך בכל זאת הם יוצאים אנשים טובים וחיוביים.

בספר שלושה חלקים :
נדודים – אודסה, 1902 – תל אביב 1930
אהבה – תל אביב/ רמת גן – חיפה 1931 – 1933
רמת גן, 1933 – הרצלייה 1967

החלק הראשון הוא המעניין והמרתק ביותר. בחלק השני הביאה הסופרת את מכתבי האהבה של סבתה יהודית (שעל שמה היא נקראת) וסבה עמינדב. חלק זה הוא די מייגע. בתחילה התפעלתי מאוד ונהניתי מן הסגנון אך בשלב מסוים זה התחיל לחזור על עצמו ולשעמם מעט. בחלק השלישי נמצאים יומניו של חנן. גם כאן יש קושי, הן בתוכן הפילוסופי הדיכאוני והן בחזרות, אולם יש סגירת מעגל מעניינת ומרגשת.

לסיכום – נהניתי מהספר וקראתי אותו בשקיקה. לא דילגתי על הקטעים המשעממים על מנת שלא לפגוע ברצף הסיפורי. הספר היה אתי בטיול בפורטוגל. התחלתי אותו ביום הראשון של הטיול וסיימתי ביום האחרון, כעבור שבועיים. היו ימים שבהם ממש חיכיתי לחזור בערב למלון על מנת להמשיך בקריאה!


נ.ב. אהבתי גם את דברי העורך מנחם פרי.

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על צילה - הספריה החדשה #