• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

מאת קיונג סוק שין

הביקורת של dyona

תמונה של dyona
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

מאת קיונג סוק שין

הביקורת של dyona

תמונה של dyona
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
שירה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“אני אפילו לא יודעת איפה להתחיל עם כל מה שיש לי להגיד על הספר הזה. אני צריכה להגיד שזה בהחלט אחד הספ”

14/43
ביקורות על בבקשה תשגיחי על אמא
הבאה
shila1973
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•2 דקות קריאה

הגיבורה הראשית של הספר היא אם לארבעה שהלכה לאיבוד בסיאול, קוריאה, וילדיה מחפשים אותה בקדחתנות. אמא היא כפרית מבוגרת שאינה יודעת קרוא וכתוב. היא נישאה עוד לפני קבלת הוסת הראשונה, לגבר שלא גילה כלפיה שום סימני חיבה והתחשבות. לעתים קרובות נעלם מן הבית לתקופות ארוכות, ללא כל הסבר. בשובו תמיד נתקבל בכבוד והמשיך לזכות בטיפול המסור והכנוע של אשתו.

היא עבדה בשדות ובמשק הבית, ילדה ארבעה ילדים ללא שום עזרה וגידלה אותם בתקופת מחסור קשה כשהם עניים מרודים. היא הצליחה להאכיל אותם ולשלחם לבית הספר בידעה שזה הבסיס להתפתחותם כאנשים מצליחים. היו לה "ידיים ירוקות" וכל מה שזרעה ושתלה – הצליח.

בבגרותם עזבו הילדים את הבית לעיר הגדולה. המצב הכלכלי השתפר אך אמא המשיכה לבשל ולהכין את המאכלים המסורתיים (שדרשו עבודה מרובה) ולהביא אותם לילדיה כאשר באה עם בעלה לבקרם בסיאול.

באחד מאותם ביקורים איבדה את הקשר עם בעלה ברציף הרכבת (הוא תמיד הלך ראשון ולא טרח להפנות את ראשו ולבדוק אם היא מאחוריו) וכך אבדו עקבותיה.

הסיפור מסופר מפי ארבע דמויות שונות, בגוף שני, והוא פורס בפני הקורא מערכת יחסים מורכבת ורבת עוצמה בין אם לילדיה. יש כאן אהבה, הקרבה, כעס, קרבה ותחושת אבדן. האם הקריבה את חייה למען ילדיה ומצאה אושר שקט וסודי בהקרבתה.

המבקר, או המבקרת, של הוושינגטון פוסט כתב "הרבה לפני שהגעתי לעמוד האחרון הרגשתי צורך עז להתקשר לאמי". זה בדיוק מה שחשתי גם אני! הסיפור גורם לקורא לבדוק ולחזק את הקשר עם אמו. חבל שאצלי זה כבר מאוחר מדי...

למרות שהספר נכתב בתרבות ובמנטליות זרה, למרות שמוזכרים בו פעמים רבות מאכלים מוזרים ובלתי מוכרים – הנושאים הרגשיים שהוא מעלה הם כלל אנושיים ומדברים ללבו של כל אדם בעל רגש.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ש
שעיונת
תמונה של חגית
חגית
מ
מתוקה
ט
טואית
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של שיווה
שיווה
תמונה של עולם
עולם
תמונה של נדיה
נדיה
13קוראים|גיל ממוצע57|85%נשים

על המבקרת

תמונה של dyona

dyona

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
104 ביקורות•9 נבחרות•356 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של dyona
dyona
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות104
ביקורות נבחרות9
לייקים שקיבלה356
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית58ספרות מתורגמת26מתח ריגול והרפתקאות7

דיון על הביקורת

2 תגובות
עולם
עולם •לפני 14 שנים

ביקורת יפה.

שוקולדה
שוקולדה•לפני 14 שנים

גם אצלי זה מאוחר מידי (למרות שזה מאד טרי)....

מאד מושך אותי לקרוא את הספר, בעקבות הביקורת היפה שלך - אבל אני לא אעשה זאת. צריך לתת לרגש ולגעגוע להתקהות קודם. ...... (ד"א - למה לא דירגת את הספר? אם תעשי זאת יראו את זה בביקורת עצמה).
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של dyona

צילה

צילה

יהודית קציר

רק עשרים שנה לאחר שקבלה לידיה את יומניהם של סבתא צילה ודוד חנן, מצאה יהודית קציר את תעצומות הנפש להעלות על הכתב את סיפור חייהם !

הסיפור הוא רומן רחב יריעה המתחיל בפוגרום נורא באודסה בשנת 1905 בו נפגעו קשה צילה וארוסה לזר, טראומה שתלווה אותם לכל אורך חייהם. צילה הייתה סבתא רבתא של יהודית קציר. יהודית קציר הייתה נינתה הבכורה, נכדתה של בתה הבכורה – יהודית, שנפטרה מסרטן שנה לפני הולדת הסופרת הנושאת את שמה.

מבולבלים קצת? בקטנה, יש בסיפור הרבה דודים, דודות ובני דודים ולפעמים קצת קשה למצוא את הידיים והרגליים בסבך המשפחתי הנפרש כאן, אך זה אינו פוגם ברצף הקריאה.

צילה ולזר (אליעזר) מרגולין עלו ארצה לאחר נישואיהם והקימו משפחה שלה חמישה ילדים. הם עברו תלאות רבות ויחסיהם עלו על שרטון חדשות לבקרים, אולם לא פרקו את הזוגיות. בשלב מאוחר נכנס לחייהם עולה צעיר ששמו חנן. הוא מתאהב בצילה המבוגרת ממנו בשמונה שנים וכך גם היא. חנן נכנס לגור בבית מרגולין ולזר גולה מחדר השינה ועובר לחדר אחר בבית. נוצר משולש יוצא-דופן : צילה, לזר בעלה ואבי חמשת ילדיה שאותו אינה אוהבת אך מכבדת וחנן, המאהב שלה הדואג לילדים ולחינוכם וגם שומר על יחסים תקינים עם לזר! תודו שזהו צירוף מיוחד במינו!

המצב הזה גורם ייסורי נפש קשים לשלושת הדמויות הללו אך הם לפותים בו ללא מוצא. המצב משפיע בעקיפין גם על הילדים הגדלים בבית המיוחד הזה, אך בכל זאת הם יוצאים אנשים טובים וחיוביים.

בספר שלושה חלקים :
נדודים – אודסה, 1902 – תל אביב 1930
אהבה – תל אביב/ רמת גן – חיפה 1931 – 1933
רמת גן, 1933 – הרצלייה 1967

החלק הראשון הוא המעניין והמרתק ביותר. בחלק השני הביאה הסופרת את מכתבי האהבה של סבתה יהודית (שעל שמה היא נקראת) וסבה עמינדב. חלק זה הוא די מייגע. בתחילה התפעלתי מאוד ונהניתי מן הסגנון אך בשלב מסוים זה התחיל לחזור על עצמו ולשעמם מעט. בחלק השלישי נמצאים יומניו של חנן. גם כאן יש קושי, הן בתוכן הפילוסופי הדיכאוני והן בחזרות, אולם יש סגירת מעגל מעניינת ומרגשת.

לסיכום – נהניתי מהספר וקראתי אותו בשקיקה. לא דילגתי על הקטעים המשעממים על מנת שלא לפגוע ברצף הסיפורי. הספר היה אתי בטיול בפורטוגל. התחלתי אותו ביום הראשון של הטיול וסיימתי ביום האחרון, כעבור שבועיים. היו ימים שבהם ממש חיכיתי לחזור בערב למלון על מנת להמשיך בקריאה!


נ.ב. אהבתי גם את דברי העורך מנחם פרי.

לפני 12 שנים•dyona
כלה

כלה

אורה אחימאיר

בגיל עשר התייתמה אורה אחימאיר מאמה. במצוות אביה לא דברו בביתם על האם ואף את שמה לא הזכירו. אביה האמין שמה שלא מדברים עליו – לא כואב. כך חשבו פעם. בדיעבד זה גרם להם לא לעבד את האבל ולא להתקדם הלאה.

אורה ידעה על קיומו של סוד הקשור באמה אך לא הייתה פנויה רגשית להעמיק בנושא. רק לאחר כששים שנה, החליטה לחקור את העניין וגילתה סיפור מופלא אותו היא פורשת בספרה בצורה מאוד מעניינת ונוגעת ללב.

האם, חיה לבית קירשנבאום, נולדה בצפת למשפחה חסידית אדוקה. בשל צירוף מקרים מפתיע למדה בבית ספר אליאנס (בניגוד לחברותיה שלמדו ב"בית יעקב" החרדי) ועל כן נפתחה לתרבות המערבית. היא התאהבה (שומו שמיים!) בשוטר יהודי ששרת במשטרה הבריטית בצפת ואף הצליחה, במהלך מתוחכם, לכפות על הוריה לקבל את בחירתה ולהסכים לנישואיה עם השוטר.

לרע מזלה, נרצח בעלה בידי ערבי ארבעה ימים לאחר החתונה! זו הייתה מכה קשה לחיה, למשפחתה ולישוב היהודי בצפת. חיה הייתה צריכה לקבל חליצה מאחי בעלה ולשם כך נסעה עם אביה להונגריה ערב מלחמת העולם השנייה. היו אלה ימים קשים ביותר ליהודים והסיכון היה רב.

כעבור כשנה נישאה חיה בשנית והקימה משפחה. נולדו לה שתי בנות ובן אך הטראומה הקשה שעברה עם רצח בעלה הראשון לא הרפתה ממנה. בגיל צעיר חלתה במחלת לב קשה. שלוש שנים הייתה מאושפזת לסירוגין בבית החולים שערי צדק בירושלים אולם לא נמצא לה מזור. קצרים וקשים היו חייה.

כישרון התיאור של המחברת הוא מעולה! אהבתי מאוד את התיאורים של ההכנות לחתונה והחתונה עצמה בצפת ואת תיאור הנסיעה להונגריה לעיירת הולדתו של השוטר. גם תיאור הגילויים שהובילו לכתיבת הספר היה מאוד מעניין.

לסיכום – ספר מעניין, קריא ועשיר – מומלץ ביותר!

לפני 13 שנים•dyona
הבת הסודית

הבת הסודית

שילפי סומאיה גוודה

קוויטה וג'אסו חיו בכפר הודי עני ונידח. בכפר זה, כמו ברבים אחרים כמותו, שולטת תרבות של העדפת בנים. כשנולדה להם בת ראשונה, מסר אותה ג'אסו לבן-דודו על מנת ש"יעלים" אותה, או במילים בוטות יותר – יהרוג אותה. הוא עשה זאת מתוך אמונה מוצקה שאין באפשרותו לגדל בת אלא רק בן שבבוא היום יעבוד עמו בשדות. הדבר שבר את ליבה של קוויטה אך היא השלימה עם הגזרה וקיוותה שבלידה השנייה זה יהיה בן.

הגורל רצה אחרת ונולדה שוב בת זהובת עיניים. הפעם החליטה קוויטה לעשות כל אשר לאל ידה כדי שהתינוקת תחיה. היא הצליחה לשכנע את בעלה להשאיר לה את התינוקת ליממה נוספת. וכך, יחפה, עם תינוקת בזרועותיה ועם אחותה הבכורה – הלכו השלוש למומבאי כדי למסור את התינוקת לבית היתומים שאנטי. זו הייתה האפשרות היחידה לתינוקת, אשר קבלה את השם אושה (תקווה) – לשרוד.

הפרידה בבית היתומים הייתה נוראה וקורעת לב אך במעמקי ליבה ידעה קוויטה שעשתה את הצעד הנכון ונתנה לבתה מתנת חיים. לא חלף יום בחייה שלאחר מכן בו לא חשבה על הבת הסודית הזו !

בקצה אחר של העולם, בקליפורניה, חיו סומר וקרישניאן, זוג רופאים. קרישניאן בא מהודו ללמוד רפואה, הכיר את סומר האמריקאית, נשא אותה לאישה והשתקע בקליפורניה. הם רצו מאוד ילדים אולם שלושה הריונות של סומר הסתיימו בהפלות כואבות. הסתבר שיש לה בעיית עקרות בלתי פתירה. רופא הנשים הציע אימוץ. קרישניאן קבל מיד את הרעיון. לסומר לקח זמן להשלים עם המצב ולהיפתח לרעיון האימוץ. כשזה קרה הם פנו למשפחתו של קרישניאן במומבאי בבקשה לעזור להם בנושא ולמצוא עבורם תינוק או תינוקת. המשפחה פנתה לבית היתומים שאנטי.

תמונה של תינוקת זהובת עיניים בת שנה עשתה דרכה מהודו לקליפורניה וכבשה את ליבם של סומר וקרישניאן. הם הגיעו להודו כדי לאמץ אותה, התגברו על כל קשיי הבירוקרטיה ושבו לקליפורניה עם ילדה בחיקם. בעיית האימוץ נפתרה והחל מסע, לא פשוט, של גידול הבת המאומצת.

מכאן מתפתלת העלילה בין הודו לקליפורניה לסירוגין. כמובן שלא אפרט, את זאת יהיה עליכם לקרוא בעצמכם, אם הנושא מעניין אתכם. אומר רק שהסיפור מרתק, מרגש, יש בו לא מעט הפתעות וגם תובנות חכמות. אני נהיתי מאוד וממליצה עליו בחום.

לפני 13 שנים•dyona
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

נכנסתי לפרדס בסקרנות רבה וקראתי בו בשקיקה!

סיפור אהבתם של רחל בת כלבא שבוע ועקיבא, הרועה הבור שהפך לרב וחכם דגול, ידוע לכל ילד. יוכי ברנדס הוסיפה עליו נדבך על גבי נדבך, העשירה אותו ובנתה רומן מרתק.

שמעתי פעם את יוכי ברנדס בראיון אומרת שהדמיון שלה מצומצם ולכן את ספריה היא בונה על עובדות היסטוריות שלהן היא מוסיפה את המגע הספרותי. בכל פעם היא לוקחת תקופה אחרת מתקופות היהדות ומאירה אותה באור חדש ובזווית רעננה. בספר זה התקופה היא תקופת שלטון רומי, לפני ואחרי חורבן הבית, הסנהדרין ביבנה ומרד בר-כוכבא. אין ספק שהיא יודעת לספר סיפור ואני אוהבת את כתיבתה.

שמות כמו רבי טרפון, רבי חנניה, רבן גמליאל ורבי אליעזר בן הורקנוס שמעתי לאחרונה כשלמדתי תושב"ע בתיכון לפני מספר עשרות שנים...והנה כאן הם קרמו עור וגידים והיו לדמויות עגולות. אמנם את מרבית זמנם הקדישו ללימוד והפצת התורה וההלכות אך, כמו כולם, גם הם היו מונעים מיצרים ותאוות אשר לא אחת הכשילו אותם.

רבי עקיבא הוא דמות מופת ביהדות וכך גם בספר זה. רחל, אשר במקורות יש לה מקום מצומצם ורק בהקשר של אביה ובעלה המפורסמים, כאן היא דמות גדולה מהחיים. קשה שלא להעריץ אותה !

הספר נקרא "הפרדס של עקיבא" לא בכדי. במקורות מסופר על ארבעה שנכנסו לפרדס : אחד מת, אחד השתגע, אחד הפך לכופר (אחר, בלשון המסורת) ורבי עקיבא שיצא בשלום. שאלת מיליון הדולר היא מהו אותו "פרדס". אהבתי את הפירוש של יוכי ברנדס והוא נראה לי מאוד הגיוני.

המחברת מביאה מספר הכרעות של רבי עקיבא שעיצבו את זהות העם היהודי וגזרו את גורלו למשך דורות וגם בכך מצאתי עניין רב.

ההישג הגדול ביותר של המחברת, לדעתי, הוא בכך שהצליחה לגרום לקוראים חילוניים רבים (כמוני) למצוא עניין בסיפור עצמו ובהיבטים הרחבים יותר העולים ממנו. אני, למשל, לאחר סיום הקריאה בספר, חיפשתי בגוגל נושאים רבים שעלו בו והרחבתי את ידיעותיי בהם ויש עוד נושאים שאני מתכוונת להעמיק בהם.

לפני 13 שנים•dyona
לראות בשדות זרים

לראות בשדות זרים

יוסיפיה פורת

רעיה לביא, אם וסבתא, טסה את כל הדרך הארוכה למלבורן שבאוסטרליה על מנת לפגוש את בנה ומשפחתו אשר עזבו את הארץ שנה קודם לכן. הגעגועים העזים והרצון לשמור על קשר עם הנכדה, גורמים לרעיה לעזוב את אורי בעלה לחודשיים תמימים, חרף התנגדותו, ולטוס לקצה השני של העולם כדי לא להיות "סבתא של טלפונים, דוא"ל וסקייפ".

בשפה עשירה וקולחת מתארת המחברת, יוסיפיה פורת, את הקשרים המחודשים הנרקמים באוסטרליה בין רעיה לבין בנה יונתן, כלתה נילי ובעיקר – בינה לבין נכדתה בת השש, תמרה. רעיה עושה הכל כדי לזכות באהבתה של הקטנה. היא אכן זוכה בה אך יש לא מעט חיכוכים ומשברונים קטנים בדרך, כמו בכל משפחה נורמאלית.

רעיה יוצרת גם קשרים עם הסביבה החדשה אליה נקלעה : עם קלייב , שכנו הבודד של יונתן, עם ראג', בעל המכולת ממוצא הודי ועם ישראלים המתגוררים גם הם בשכונה ואתם היא נפגשת בבית הספר כשהיא באה לקחת את תמרה.

קלייב, השכן האוסטרלי, מעורר זיק בליבה ביחסו העדין אליה. הם כמעט עוברים את הגבול ביחסיהם אך נרתעים בזמן. הדברים מקבלים נופך נוסף מאחר ורעיה חווה מיני-משבר ביחסיה עם בעלה אורי, אהוב נעוריה, המתמודד עם משבר גיל משלו.

דרך אפיזודות יומיומיות (עבודות יצירה, הכנת פיצה ביתית, טיול בפארק ובילוי בגן משחקים), המתוארות בעין בוחנת וברוך, אנו מקבלים תמונה עשירה של משפחת לביא המורחבת (וגם של משפחתה הגרעינית של רעיה). הבעיה המרכזית: בן שלקח את משפחתו ועזב את הארץ, נמצאת כל הזמן ברקע. זוהי בעיה של משפחות רבות בישראל הנקרעות בין הרצון שלילדים יהיה טוב לבין הגעגועים והחמצת הקשר הקרוב עם הנכדים. דור ההורים שראה במדינה חזות הכל ודור הבנים אשר ההשכלה היא מולדתו ומחפש את אושרו במדינות שבהן החיים קלים ובטוחים יותר.

משפט מפתח בסיפור הוא : "אפשר לצאת מישראל אך אי אפשר להוציא את הישראליות מן הישראלים". הישראלים ממשיכים לאהוב את הארץ, לבקר בה ולהתעניין במה שקורה בה, גם אם לא תמיד הם מודים בכך. על זה בונה גם רעיה ומקווה ששהותו של יונתן ומשפחתו באוסטרליה תהיה זמנית ובבא היום ישובו ארצה והמדינה רק תרוויח מזה.

רעיה עוברת במהלך ביקורה תהליך לא פשוט של השלמה עם דרך שאינה דרכה ותהליך קבלת הדברים אשר אין בכוחה לשנות.

אהבתי מאוד את הספר וקראתי אותו בשקיקה. קראתי ואהבתי גם את ספרה הקודם של יוסיפיה פורת "פניצילין ועוד סיפורים".

לפני 13 שנים•
★★★★★
•dyona
הכל זריז

הכל זריז

שרי שביט

הספר הוא תיאור מסעה של מלי מועלם עם החוקר הפרטי כנען גרוס, בעקבות אחיה יזהר שנעלם בהודו. הסיפור פוסע צעד אחד קדימה לתיאור המסע ושני צעדים אחורה כדי לתת לנו את הרקע ואת הסיבות שהביאו להיעלמותו של יזהר.

בקווים כלליים בלבד הסיפור הוא כזה : יזהר ומלי הם שני ילדים שנולדו בברזיל למשפחות עניות ביותר ואומצו כתינוקות על ידי בני הזוג אסתר וחיים מועלם מהדר-יוסף, ישראל. מאחר ובני הזוג מועלם היו כבר די מבוגרים התרגלו הילדים לקרוא להם סבא וסבתא. סבא חיים נפטר וסבתא אסתר ממשיכה להשקיע את כל-כולה עבור שני ילדיה הבוגרים.

יזהר ומלי יוצאים להודו בראש קבוצה קטנה אשר מטרתה לעשות את המכה ולחזור ארצה עם סכום כסף גדול שייתן להם פוש רציני בחיים. הרעיון הוא לייצר סוג מסוים של סם שמוכנס לתוך מסטיק עטוף ונמכר לתיירים. הנוסחה לייצור הסם בידיהם והם הקימו מעבדה קטנה והחלו במכירות. אך, לרוע מזלם המשטרה עלתה עליהם, פרצה למעבדה ועצרה מספר אנשים, ביניהם מלי. יזהר הצליח להתחמק. מלי הוחזרה ארצה באזיקים אך שוחררה כעבור זמן קצר. היא חוזרת להודו עם החוקר הפרטי כנען גרוס ששכרה סבתא אסתר על מנת למצוא את יזהר.

במהלך מסע החיפושים מתגלים דברים חדשים, קורות הפתעות ויותר אינני רוצה לכתוב ספוילרים. העלילה מעניינת אם כי לפרקים חשתי גודש מוגזם בפיתולים ובדמויות שהוכנסו לתוכה. אפשר היה לדעתי לקצץ כחמישים עד שמונים עמודים ולהדק את העלילה.

קהל הסטלנים וחובבי עישון הגראס ימצאו כאן שלל מושגים מעולם זה, אשר עבורי היה זר לחלוטין ונאלצתי לא אחת לחפש הסברים למושגים בגוגל...

ניכר שהמחברת ביקרה פעמים מספר בהודו ואוהבת את נופיה ותרבותה אשר מככבים בספר. דמותה של מלי מאוד עגולה והיא מספרת את סיפורה בגוף ראשון. הספר עכשווי ופונה לקהל צעיר. בני עשרים עד שלושים שבקרו בהודו בודאי ימצאו בו עניין רב.

לפני 14 שנים•dyona
רמפול - פרקליט פלילי

רמפול - פרקליט פלילי

ג'ון מורטימר

מי שאוהב הומור בריטי שנון וציני ייהנה מן הספר הזה כפי שאני נהניתי !

רמפול הוא פרקליט פלילי בלונדון. נשוי ל"זאת שיש לציית לה" ואב לבן יחיד. עם בנו היה לו קשר טוב עד שזה קם, נשא אישה ועזב לבוסטון.

רמפול מבלה את עתותיו במשרדו, "אולד ביילי" (בית המשפט הלונדוני) ובפאב הסמוך אליו. בהגיעו למשרד הוא רגוע ונינוח ואילו בהגיעו הביתה, בתום יום עבודתו, הוא מתוח ועצבני במקצת.

מבין מאות התיקים שבהם טיפל כסנגור במהלך הקריירה הארוכה שלו, בחר להביא בספר את סיפורם של ששה תיקים. לא בכולם הצליח להביא לזיכויו של הנאשם אך יש לכולם מכנה משותף : כישרונו של רמפול למצוא את הנקודה שהטיפול בה הופך את התיק על פיו ושומט את הקרקע מתחת לטיעוני התביעה.

מבין דפי הספר עולה השקפת העולם האומרת שמערכת המשפט והפושעים תלויים אלה באלה והאחד מבטיח את קיומו של השני. לולא היו בעולמנו רוצחים, גנבים, שודדים, אנסים, זייפנים ושאר פושעים לא היה קיום לשופטים המכובדים, לתובעים, לסנגורים, לפקידים, לקלדניות ולשאר עובדי מערכת המשפט!

רמפול גורס שכל אחד ממלא את התפקיד שייעד לו הגורל ומשתבץ במשבצת שעלתה בחלקו. הוא מלגלג על צדקנותם של חבריו המשפטנים המנופחים מגאווה עצמית.

לרמפול יש חולשה לשירתם של שייקספיר וורדסוורת והוא מרבה לצטט ממנה, דבר שלרב אינו מובן לשומעיו ואינו מוצא חן בעיניהם.

רמפול הוא שועל קרבות ותיק שאינו נרתע מלהילחם על הצדק ואינו חושש מעבריינים מסוכנים. בקרבם שמו הולך לפניו.

ספר זה הוא הראשון בסדרת ספרים באותו שם אשר זכתה גם לעיבוד טלוויזיוני מצליח מאוד ששודר גם בישראל.

לפני 14 שנים•dyona
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

לסופרת שרה דוננט התוודעתי בקריאת ספרה האחרון "לבבות במנזר" אשר למדתי ממנו הרבה וגם נהניתי. אהבתי את כתיבתה והלכתי לחפש את ספריה הקודמים. כך הגעתי ל"הולדת ונוס" אשר גם הוא גרם לי הנאה מרובה.

שרה דוננט היא סופרת בריטית המתגוררת לסירוגין בלונדון ובפירנצה. ספריה מתמקדים באיטליה של הרנסנס, סוף המאה החמש עשרה וראשית המאה השש-עשרה. בתקופה סוערת זו, שבה שלטה הכנסייה שלטון כמעט ללא מצרים, התרחשו מאורעות רבים וחשובים אשר חלקם מופיעים בספריה.

"הולדת ונוס" כתוב בגוף ראשון כיומנה של אלסנדרה צ'קי, בתו של סוחר בדים עשיר בפירנצה. הסיפור נפתח עם הגעתו של צייר לבית המשפחה. כדי להפגין את עושרו ומעמדו, בנה האב קפלה משפחתית והביא צייר ממנזר בצפון איטליה על מנת לעטר את קירות ותקרת הקפלה.

אלסנדרה בת ה-14 היא נערה גבוהה, לא יפה, דעתנית, מלומדת ואחוזת תשוקה גדולה לציור. בואו של הצייר ועבודתו מושכים אותה אליו בחבלי קסם. זה, כמובן, מתנגש עם מוסכמות וחוקי התקופה שהחמירו מאוד עם נשים וצמצמו את חייהם להקמת משפחה והולדת ילדים בלבד. אלסנדרה אינה מוכנה להשלים עם יעוד זה ומחפשת דרכים לממש את כישרונה.

בפירנצה זהו סוף שלטונה של משפחת מדיצ'י המפורסמת. פלישת הצרפתים ושלטונו של הקנאי הדתי סברונלה מחוללים טרגדיות רבות, גם במשפחת צ'קי.

הגיבורים הראשיים בסיפור הם אלסנדרה ובני משפחתה, המשרתת החכמה שלה ארילה, הצייר, כריסטופורו ואנשי המנזר.

למרות שאין זה ספר מתח במובן המקובל קראתי אותו בשקיקה וממש לא יכולתי להניחו מידי עד לסיום המעניין והלא-צפוי. אני ממליצה עליו בחום.

לפני 14 שנים•dyona
מעבר חד

מעבר חד

סנדרה בראון

החומרים הבונים מותחן הם פשע (בדרך כלל רצח), מניעים אמיתיים ומניעים לכאורה, דמויות חשודות, בלשים, רמזים והטעיות. כל אלה מצויים בספר "מעבר חד" שהוא מאוד אמריקאי ואותי לא הצליח לרגש.

בעמוד השני של הספר מתרחש רצח וההמשך כולו מתאר את הדרך לפענוח רצח זה.

הנרצח הוא פול וילר, איש עסקים מיליונר מאטלנטה. הוא נורה למוות במהלך שוד מזוין בתוך מעלית של בית מלון כשלצידו חברתו ג'ולי ועוד מספר אנשים.

ג'ולי מפנה אצבע מאשימה אל קרייטון וילר, אחיינו של הנרצח ויורשו. הפרקליט המהולל דרק מיטשל נשכר על ידי משפחת וילר לייצגם אך מגלה עד מהרה את פרצופו האמיתי של קרייטון. קרייטון הוא חובב סרטים מושבע, בעיקר סרטי מתח של היצ'קוק שבהם מתרחשות רציחות. הוא רוצה "לביים" את המציאות על ידי שחזור פשעים מן הסרטים. סוג של מופרעות ייחודית לגבר צעיר, עשיר, יפה-תואר וסוציופת.

העלילה מתפתלת לאורך 400 עמודים כאשר יש מדי פעם תפניות חדות ומפתיעות. ג'ולי נחשדת במעורבות ברצח עד לסוף המפתיע. המעבר החד אכן מתרחש, אולם ממש בסוף הספר.

הכתיבה רהוטה והספר קריא אולם בסיומו נשארתי ללא שום ערך מוסף. אני חובבת ספרי מתח אולם כאלה שמותירים בקורא איזו שהיא תובנה מעניינת או דמות שאפשר להזדהות עימה. הדמויות כאן היו שטחיות, די פלקטיות ועם דמותו של קרייטון המופרע (אשר היא הדמות המורכבת) אין שום אפשרות להזדהות והיא מעוררת שאט נפש.

על כריכת הספר נכתב
"מותחן רומנטי נשכני מאוד" סטיבן קינג ועל הצד האחורי נכתב
"בראון מציגה לקורא הפתעות וריגושים רבים בספר נהדר שלא תוכלו להניח מידכם"
כל אלה בהחלט מעוררים ציפיות גבוהות אשר עבורי – נכזבו.

לפני 14 שנים•dyona

ביקורות נוספות על "בבקשה תשגיחי על אמא "

בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

אחותי אמרה "ספר מטלטל" וזו המילה הכי טובה לתאר אותו.
בכתיבה עדינה בלי התלהמות ותאורים גרנדיוזים נחשפות טרגדיות איומות,זה לא יהיה ספויילר אם אספר כי אמא נעלמה וכעת ילדיה ובעלה מנסים לחפש אותה,
הסיפור מוצג מארבע נקודות ראות שונות כשבכל פעם הדובר משתנה .הבת הבכורה הבן הבכור הבעל ו...האמא.הסופרת נוקטת שפה חריגה ומשתמשת בגוף שני נוכח (את,אתה)מה שגורם לנו לקחת צעד קטן אחורה ולחשוב ,כי אם הגיבור הוא לא "אני" אז יתכן שיש לזה נגיעה גם אליי הקורא?
ויש לזה נגיעה ,אוהו איזו נגיעה,קוריאה או טסמניה כולנו מתנהגים אותו הדבר מסתבר,אמהות מקריבות הכל למען הילדים והילדים לא ממש מודעים ,לא באמת מעריכים, לא תמיד מבינים והרבה פעמים בועטים ומתחצפים ומזלזלים בלי לשים לב בכלל.
הספר הזה עשה לי להרים את הטלפון ולצלצל לאמא,עכשיו ,מיד, לפני שיהיה מאוחר מדי.
ספר על משפחות,על יחסי הורים וילדים בעלים ונשים על בני אדם,וגם קצת על קוריאה.
אבל בעיקר זה ספר על חרטה ,על דברים שלא נאמרו ועל כאלו שדווקא כן ,חלומות שלא הוגשמו,מטרות שלא הושגו,סליחות שלא נאמרו.
ספר שעושה חשבון נפש.
מומלץ בחום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•גלית
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

הספר הזה הוא מראה.
מתוך העיסוק האוניברסלי ב"אמהות" (גם אם אין לך ילד, תמיד יש לך אמא),
כל אחד ימצא בו דבר מה שישקף לו את עצמו.
ולא לשוא בחרה המחברת להשתמש בגוף השני,
היי YOU שם, אני מדברת על אמא שלך...
אהבתי במיוחד את חוסר הוודאות בתחילתו של כל פרק,
מי מדבר עכשיו?
ותהיתי איך זה "נשמע" באנגלית בלי ההטיות שמסגירות אם דובר הוא או דוברת.
קצת חבל שדמות האם כל כך חד מימדית ('גברת נתינה'), ואין איש ממיודעיה שיודע פרט מוכמן שיאזן את התמונה.
ואגב איפה הבן השני??? פיספסתי??
------------
בסיכום,
ספר ראוי לכל שבח.
מעורר רצון לדעת יותר על המדינה שבדרום
חצי האי הזה,
שכל מה שידעתי עליו עד כה הסתכם במותגי רכב, שירי נונסנס מרקידים,
האחרונים בעולם בממוצע הילודה לאישה
והתואר המפוקפק
של העם עם שעור הניתוחים הפלסטיים הגבוה בעולם.

לפני שנה•
★★★★★
•גלילית1
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

לפעמים יש ספרים שמוציאים ממני את "הקצר ולעיניין" שבי... זה אחד מהם




מה אהבתי בספר?
*את סיגנון הכתיבה המיוחד, בגוף שני. הוא, את, אתם. מאוד מיוחד.
*את האווירה הקוריאנית. מן אווירה מסורתית, אקזוטית, רגועה ומנומסת ואלגנטית ופשוטה ויפה.

מה לא אהבתי בספר?
*את זה שמדובר בספר זיכרונות. בי הזיכרונות על האם הנעדרת לא הצליחו לגעת.
*הרבה מהזיכרונות עוסקים באוכל - את המוח שלי זה שיעמם, דווקא את הבטן פחות...

בשורה התחתונה, ספר שיכול לרגש אנשים מסויימים (את סקאוט, למשל, שאמרה לי שהוא "גמר אותה וגרם לה לבכות"), ומצד שני לשעמם אנשים אחרים (כמוני). נתתי כוכב נוסף בגלל הדברים שבכל זאת כן אהבתי בו. לשיקולכם.

*מוקדש לשלושה אנשים:
1. לאמא שלי (כי זה ספר על אמא)
2. לסקאוט (שהביאה לי את הספר ועוד ספרים רבים אחרים - תודה! - השגחתי עליו טוב טוב כמו שאנחנו משגיחים אחד על השנייה!)
3. לקצר ולעיניין (ההשראה לביקורת... בלעדיך כנראה לא הייתי כותב ביקורת על הספר! ברצינות, הקונספט הזה יכול להתאים יופי לספרים שאין הרבה מה לומר עליהם!)

לפני 5 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

בייביסיטר זה עניין מסובך.
קודם כל, למצוא אחת.
ועוד אחת שאפשר לסמוך עליה.
ועוד אחת שהילדים יסתדרו איתה.
ויסכימו להישאר איתה. לבד.
יודעים מה, עזבו. נישאר כבר בבית... נכין קפה וסלט כאן, מה יש, מי אמר שחייבים לצאת לבית קפה?

אז לפעמים אני מתקשרת לאמא שלי ושואלת אם היא יכולה לבוא לשמור על הילדים.
טוב, לא בשביל בית קפה... אבל כשיש משהו חשוב שצריך לצאת אליו, או כשיש ילד חולה והיא במקרה בבית באותו יום.
ואמא שלי -
לפעמים יכולה לעזור ועוזרת בשמחה.
ולפעמים לא.
היא לא פנויה.
היא קבעה משהו, היא הולכת לאנשהו, הרצאה, סרט, הצגה, חברות.
ולא אשקר ואומר שזה לא מבאס.
אבל אם לומר את האמת, זה תמיד גם קצת משמח אותי.
שאמא שלי אשה עסוקה.
שיש לה חיים.
שהיא לא אמא כזאת, שכל החיים שלה בנויים סביב הילדים שלה והיא פנויה תמיד כשהם צריכים.
אני שמחה בשבילה, קודם כל...
אבל גם קצת בשבילי.
כי אם היתה לי אמא כזאת, שהילדים שלה הם כל החיים שלה, שאין לה שום מעבר -
היא בטח היתה מתקשרת בלי סוף, רוצה להיות מעודכנת בכל פרט, נעלבת שלא זכרתי ולא התקשרתי ולא שאלתי ולא התעניינתי.
כי היא פשוט... לא היתה אמא שלי.
החכמה, המעניינת, זו שאפשר לדבר איתה ולהתייעץ איתה.
שלא נעלבת שאני לא מתקשרת (אני בת איומה, אני אף פעם לא מתקשרת) ושאני לא זוכרת ימי הולדת (גם את של הילדים שלי, אגב. גם את של עצמי).

"בבקשה תשגיחי על אמא" מספר על אמא שרוב חייה סבבו סביב ילדיה, וגם המעט שהיה לה לעצמה, שלא חלקה עם ילדיה, היה מורכב מתכונות אמהיות סטריאוטיפיות של נתינה בלי גבול, בלי לבקש תמורה.
האמא בספר הזה נלקחת כמובנת מאליה על ידי משפחתה. בעלה מזלזל בה ורומס את רגשותיה. בינה לבין ילדיה יש פער בלתי ניתן לגישור. היא הכפרית הבורה, האנאלפבתית, הם העירוניים המתוחכמים שקצת שוכחים להודות למי שגידלה אותם ולקחה חלק בהפיכה שלהם למי שהם.
קרה לכם פעם, כשהייתם ילדים וכעסתם על אבא ואמא ועל כל העולם, שחשבתם לעצמכם: "הלוואי שאני אמות ואז הם כבר יראו מה זה! ואז הם יתגעגעו אלי! ויתחרטו!"?
הספר הזה הוא קצת הגשמת הפנטזיה הזאת:
האמא שנלקחת כמובנת מאליה נעלמת - ופתאום כולם מתחרטים ומתגעגעים.
חבל שהיא לא שם כדי להנות מזה...

הספר כתוב היטב ונוגע ללב, אבל היה לי קשה עם המודל האמהי שהוא מציג.
עם המודל של נתינה אין סופית והקרבה.
לטענת המבקרים, הספר הזה הוא אוניברסלי.
הוא יגרום לנו לרצות להרים טלפון לאמא שלנו.
לא הרגשתי כך.
חלק מהקונפליקט בין האמא לילדים נובע מפער הדורות, מהמעבר מהכפר לעיר, מפרימיטיביות למודרנה.
זה יכול לדבר למי שחווה מעבר כזה, לא לכל ילד/אמא באשר הם.
אלי הוא לא דיבר.
הוא הציג מודל אמהי שזר לי גם במציאות וגם באידיאל.
הוא לא גרם לי להרים טלפון לאמא שלי.
(זה לא שלא רציתי, אני תמיד רוצה... רק לא מגיעה לזה).

סיום הספר, מול המדונה בבזיליקת פטרוס הקדוש, חיזק אצלי את התחושה: מודל האמהות וההקרבה הזה זר לי.
אמהות (בשורוק) לא חייבת להיראות כך.
אז האם אהבתי את הספר?
כן, בהחלט.
האם הזדהיתי איתו?
בכלל לא.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רויטל ק.
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

מה אני יודעת על דרום קוריאה? ככה, בשליפה. בלי גוגל.
מתברר שהרבה פחות ממה שאני יודעת על צפון קוריאה



1. שזו מדינה במזרח אסיה שבירתה סיאול.
2. שהיא השכנה מדרום של צפון קוריאה.
3. שיחסי השכנות של הקוריאות הם לא איי איי איי.
4. שלשם שינוי, הצפוניים הם החבר'ה הרעים והדרומיים הם החבר'ה הטובים.
5. שמזכ"ל האו"ם באן קי מון הוא האישיות הדרום קוריאנית המפורסמת והמצליחה ביותר אי פעם.
6. ששמו הוא באן קי מון ולא בנק מימון.
7. שסעיף 5 היה נכון עד שהגיע ההוא מגנגנאם סטייל.
8. שאומרים גנגנאם ולא גנגאם.
9. שגנגנאם הוא רובע יוקרתי, פלצני, נובורישי וסלבריטאי בסיאול.
10. שהודות להוא מסעיף 7 אין מי שלא יודע למלמל כמה מילים בקוריאנית מְזוּמֶרֶת. באט איפדר ווז ביננו שודנו איפאיידונו איפאיידונו קוריאה יננו בייבי בייבי בייבי יננו הופה גנגנאם סטייל.
11. שפעם 'מייד אין קוריאה' היה סמל למוצרי חשמל דפוקים שאף אחד לא ממש רצה, בניגוד ל'מייד אין ג׳פן' הנחשקים.
12. שכיום 'מייד אין קוריאה' הוא פריט לאספנים כי כיום הכל זה 'מייד אין צ'יינה'.
13. שהמכוניות הקוריאניות, יונדאי וקיה, כבשו את השוק הישראלי.
14. שהייתה אולימפיאדה בדרום קוריאה - אולימפיאדת סיאול, מתישהו בשנות ה-90.
15. שהיה גם מונדיאל בדרום קוריאה.


ואם כבר מונדיאל, בואו נדבר רגע על כדורגל.

יש משחקי כדורגל שבהם מבקיעים גול כבר בדקה הראשונה. איזה שחקן שמגיע משום מקום יוצא בהפתעה למתפרצת אישית והופ... הכדור בשער. אתה אפילו עוד לא הספקת להתיישב מול הטלוויזיה. אתה בכלל במטבח, עדיין מתארגן על הבירה, הפיצוחים והזמבורה הביתית, ופתאום אתה שומע גווווווווווול! אם אתה בדרום אמריקה אז זה יהיה גווווווווווול גול גול גול גול גול גול! ואם זה ניסים קיוויתי אז נשמעות צרימות חורקות וצרודות עולות ויורדות.
אבל אנחנו לא בדרום אמריקה ולמרות שקיוויתי אנחנו גם לא בישראל. אנחנו בדרום קוריאה, וזה מה שהרגשתי בתחילת הספר. הרגשתי שהסופרת יצאה למתפרצת מפתיעה, בלי חימום, אפילו עוד לפני שריקת הפתיחה, ובתוך שניות הבקיעה את הרשת שלי. בתוך עמוד או שניים כבר הייתי לגמרי בעניין, שבויה מרצון.
יש הסבורים שגול בדקה הראשונה פותח את המשחק ויש הסבורים שזה סוגר אותו כי הקבוצה המובילה משחקת בונקר, אבל אני אבעט את הכדור לפרשני הכדורגל ואחזור לספר.
בספר, הסופרת הבקיעה את הרשת שלי בבעיטות שחוררו לי את הלב. היא סיימה בניצחון ענק, ראוי ומוצדק.


בבקשה תשגיחי על אמא.
כל מילה במשפט הקצר הזה היא לא רק מחבקת אלא גם משוועת לחיבוק.
הוא נפתח בהפצרה לבבית ומנומסת, אחריה מופיעה מילה שכולה מבטאת דאגה ואחריות והוא נחתם באחת משתי המילים הכי יפות בעולם: אמא.
בבקשה. תשגיחי. על. אמא.


עד לסיום הספר וקריאת העטיפה האחורית לא ידעתי אם קיונג סוק שין הוא גבר או אישה, ולא היה איכפת לי. לאף אחד משני המינים אין מונופול על אהבה ודאגה לאמא, והמשפט הזה "בבקשה תשגיחי על אמא" יכול להיות בקשה של הבת של האמא כמו גם של הבן של האמא.

והאמא בספר הזה היא לא פחות מוונדר וומן. היא נמלה חרוצה ועמלה שאיכשהו הצליחה לפרוץ את מחסום הזמן ולסדר לעצמה יממות ארוכות יותר מ-24 שעות, כי אחרת אין לי הסבר להספק האדיר שלה. הספק פיזי. הקיבולת הרגשית שלה כלל לא ניתנת למדידה.
ולא מדובר על קרייריסטית אמריקאית מתוקתקת, מלוקקת וסופיסטיקייטד מקונטיקט שמתחזקת משרה תובענית כעורכת ראשית בעיתון אופנה בניו יורק, בעל שהוא אינווסמנט בנקר ושלושה ילדים מפונקים שלומדים בפרייבט סקול, אלא בכפרייה מיושנת שלא ראתה עולם, אבל האינסטינקט האימהי שלה כל כך חזק והלב שלה כל כך רחב והיא מעניקה את כל כולה לא רק לילדיה הפרטיים אלא לכל חלכאי ונזקקי הסביבה.


דמיינו מסך חצוי.
צד אחד: בית כפרי ישן ופסטורלי עם גינת ירק שהיא לא רק גינת נוי פלצנית, עם בעלי חיים שהם לא רק חיות מחמד והבית נושק לשדות אורז שהם מטה הלחם והאורז של המשפחה.
צד שני: סיאול על גורדי השחקים שלה, שלטי הניאון, הטכנולוגיה המתפרצת והמרוץ האינסופי אחרי ממון, הצלחה ותהילה.
צד אחד: האמא הבלה, טובת העיניים, עם המגבת על הראש והחלוק המרופט.
צד שני: ילדיה המוצלחים, המצליחים והקרייריסטים.
צד אחד: ביתי, חמים, מלטף, עוטף ומנחם.
צד שני: אפרורי, קר, מנוכר, מרוחק וטרוד.

ימי התום מול צבע הכסף.
בית חם מול מבני בטון וזכוכית.


כשמדברים על הזנחה בהקשר משפחתי, היא כמעט תמיד מתקשרת להזנחה הורית – הורים שמזניחים את ילדיהם, ולא להזנחת ההורים ע"י ילדיהם. בספר זה הזנחת האם זועקת כמעט מכל עמוד. זו לא הזנחה מכוונת או זדונית, אלא כזו שנובעת מהתפיסה שתכליתה של האמא היא פשוט להיות אמא ושעל האימהוּת מתבססות כל הווייתה וקיומה. וכך, מבלי משים, נשמטת ההכרה בכך שהאמא היא גם אדם חי ונושם עם רגשות, מחשבות, רצונות, מאוויים, חלומות וגם צער, מכאובים ומחלות.
סיפור חייה הפתלתל, הטראגי והמופלא של האם מסופר מבעד לעיני ילדיה, עיני בעלה ולבסוף גם מבעד לעיניה שלה. יש מספר אחד שכותב בגוף שני. הוא מדבר אליך, אלייך. אלי.


ואז הגיע הסוף.
נותרתי ללא פיתרון. הפרק החותם אמור היה לספק הסבר, אבל אני חושבת שמיאנתי לקבל את מה שהבנתי. לא הזלתי דמעות. הסופרת לא סחטה לי את בלוטת הדמעות – וזה ייאמר לזכותה כי זה הכי קל ופשוט לפתוח את הברז של הקורא - אבל היא כן תפסה לי את הלב חזק ועשתה ממנו קווץ' אחד גדול.

ספר מחבק ושורט, מלטף ופוצע, דומע ומדמיע.
ממליצה עליו בלב שלם ומקווצ'ץ'.


נ.ב
אלון דה אלפרט היה מה-זה קרוב להיות דרום קוריאני ויכול היה להוסיף לרשימה למעלה עובדות קצת פחות איזוטריות, אבל בגלל שמישהי היא לא שמאל-מרכז, יצא שהוא לא דרום קוריאני. באסה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שונרא החתול
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

אנחנו בדרך כלל לוקחים את החיים כמובן מאליו,ובמיוחד האנשים הכי קרובים אלינו.
בספר בבקשה תשמרי על אמא,מוכיח כמה אנחנו באמת כאלה,שלא
מערכים את היקרים ללבנו,מבחינת נתינה, וויתור.
הספר מספר על אמא שהולכת לאיבוד בתחנת הרכבת,ילדיה ובעלה
מתחילים לחפש אותה,ואז מתחילים כל אחד לספר לשני כמה אמא שלהם,נילחמה כל חייה על מנת לתת להם ,תמורת כלום.
איך קיבלה את הדברים הקשים בחייה מבלי לתלונן,ובחיים לא ביקשה עזרה.
סיפור מרגש, ונגע ללב.
אפשר ללמוד ממנו המון,שנעריך דברים בחיים ולא נקבל אנשים טובים כמובן מאליו.
מומלץ מכל הלב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

אישה פשוטה מכפר רחוק בקוריאה מגדלת ארבעה ילדים. היא לא יודעת קרוא וכתוב- אבל יודעת לחשב היטב את צריכת המזון של המשפחה. היא לא למדה בבית הספר אך מוכנה למכור את תכשיטיה על מנת שבתה תמשיך ללמוד. זוהי האמא במרכזה של העלילה. גורם להעריך מחדש את משמעותה של אמא בחיינו. הכתיבה ציורית ומרגשת. ספר מומלץ...

לפני 10 שנים•איילת
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

באיזה שהוא שלב חשבתי לקרוא את הספר בקוריאנית אבל הבנתי שאני עוד רחוקה מזה מרחק של שנים, אז קניתי את הספר בעברית.

מתי יצא לכם לקרוא ספר של סופר קוריאני?
תשעים ותשעה אחוז יענו לעולם לא.

מציאות החיים בקוריאה רחוקה אלפי שנות אור מהמציאות שאנו מכירים, נדמה לי שאם הייתי קוראת את הספר הזה לפני כ-4 שנים הייתי המומה, מרגישה שאני קוראת משהו שונה ומיוחד, לא קראתי ביקורות על הספר אבל אני מאמינה שאלו היו התחושות של רוב האנשים, היום אני מרגישה "בבית" והדברים נקראים אחרת.

כמובן שהרגשות והתחושות של גיבורי הספר הנם תואמים לתחושות של כולנו, ילדים והורים, אבל מציאות החיים היא אחרת ולכן צורת החשיבה וההתנהלות שונה אף היא.

קוריאה היא ארץ מדהימה בעיני, כה שונה מהעולם המערבי אך לא מיושנת, כבוד זו מילה שככל שעובר הזמן מייחסים לה פחות ופחות חשיבות, השפה הקוריאנית מזכירה לתושביה שהם צריכים לדעת את פירוש המילה הזו היטב, הפניה לקרוב משפחה ולאיש זר, הפניה לאדם גדול בשנים, לגבר או אישה, למורים ואנשי הוראה, למוכרים בחנויות, נראה שיש להם צורת דיבור שונה לכל אחד, צורה שמזכירה להם כי הם אמורים לנהוג אחרת, דרך של כבוד, זה הופך את השפה למדהימה הרבה יותר.

חוץ מהנ"ל הספר מדבר ל-כ-ו-ל-ם, צורת החשיבה של כל אחד, בלי קשר לגיל, לגבי אמא.
בולטת יותר מכל היא האשמה וחוסר האונים, כי קשה לילד, אפילו שהוא כבר איש גדול, לנסות להשגיח על אמא שנהגה לעשות את הכל, אישה שתמיד חשבנו עליה כהוויה שלמה, אחת שנמצאת בכל מקום ועושה הכל בצורה הטובה ביותר,

מה שגרם לי לחשוב, האם אמא שלי אוהבת להיות אמא? האם היא אוהבת לדאוג לנו, לבשל ולטפל? האם תמיד קל לה להיות על-אנושית?

אני מסתכלת עליה כ"אמא" ושוכחת שלפני שהיא הייתה אמא שלי וגם אחרי, היא אישה, אדם שלם,

ואני? -רק חלק אחד מהחיים שלה.

ספר ששופך אור,
אור על מציאות שאנו שוכחים שהיא קיימת, אפילו שהיא כל-כך קרובה,
וגם קרן אור על אותנטיות ומנהגים של עם רחוק ולא מוכר.

מקסים!

לפני 13 שנים•עדי
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

לאחר שתקראו את הספר הזה, לא תיקחו את היקרים לכם כמובן מאליו.

אשה מבוגרת נעלמת באמצע היום בתחנת הרכבת ההומה בסיאול.
מאותו רגע, ישתנו חייהם של בני משפחתה ויעברו טלטלה עזה שתשנה את חייהם לתמיד.
החל באב, אשר במשך כל חייו לקח את אשתו הכנועה והמותשת כמובן מאליו. בגד בה, זלזל בה, ובכל פעם שנותר לבדו, חזר אליה, והיא כתמיד קבלה אותו, ומעולם לא העזה להוציא את שעל ליבה הכבוי.
גם ארבעת ילדיה, שעד אותו יום לא עצרו לרגע, הביטו לאחור, על כל אותן שנים בהן גידלה אותם למופת תוך שהיא נלחמת בעוני הכבד ובבורותה הנלעגת אשר מנעה ממנה עבודות רבות, ותוך ויתור גדול על עצמה היא. רצונותיה, מאווייה ובריאותה שהלכה והידרדרה ככל שחלף הזמן.
הספר מלווה בצורה עדינה וכואבת את מסלול חייהם של חמשת בני המשפחה אשר עולמם התמוטט עליהם ביום אחד, ומתאבל יחד איתם על העיניים שנפקחו מאוחר מדי ועל ההבנה שעכשיו כבר אין למי לבכות יותר ואין מי שינגב את הדמעות.
ככל שעובר הזמן ומתחלפים הדפים ,אנו מגלים שלב אחר שלב, את כל שעשתה האם עבור ילדיה ועבור בעלה. את העובדה שהסתירה מהם את אי ידיעתה קרוא וכתוב, העובדה שלקתה בשבץ מוחי ושכבה שעות שרועה על המשטח בכניסה לביתה הדל מבלי שאיש ישים לב, על התנדבותה בבתי יתומים רק בשביל לתת עוד חיבוק חם ואוהב לאלו שנותרו לבדם בעולם הזה, ובעיקר על אהבתה הסיזיפית לילדיה, שרק עד שנעלמה, הרגישו פתאום בחסרונה, ולא ידעו את נפשם בחיפושים של ימים ולילות אחריה.
מכמיר ביותר הוא מצבו של האב שחייו נעצרו ואף הידרדרו מיום ליום, מאז אותו יום סוער בתחנת הרכבת. שם, כמו תמיד, שעט קדימה מבלי לחכות לה בזמן שפסעה אחריו בהילוכה השקט והאיטי, עד שסובב את ראשו כשכבר היה מאוחר מדי.
שוב לא מצא טעם לחייו והסתובב כמוכה הלם בין כותלי הבית מחפש אותה, קורא בשמה ונשאר בדממה.
הספר הקוריאני הקסום הזה, בתרגומה המדויק של מרב זקס –פורטל, לא עזב אותי גם ימים רבים לאחר שסיימתי לקרוא אותו. הוא נוגע בנו בכל אותם מקומות שלפעמים קל לנו לא להרגישם או להקשיב להם ולהבין שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו.
אחרי שתגמרו לקרוא את הספר הנפלא הזה, אני בטוחה שכל מה שתרצו לעשות, זה לשמור היטב על היקרים לכם מכל משמר, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מרבי
דירוג
4.0
לפני 8 שנים

“לפעמים אני תוהה אם ישנו הבדל מהותי בין האימהות של היום לאימהות של פעם. האם לפני מכונות הכביסה ומדיח”