ביקורת ספרותית על עיר של עצמות - בני הנפילים #1 מאת קסנדרה קלייר
ספר לא משהו

---

על הכריכה האחורית של הספר רשום ש"מעריצים של באפי קוטלת הערפדים יתאהבו מיד בסדרה הזאת".
אני שואלת את עצמי מי הוא אותו מבקר שטחי ולא מתמצה בפנטזיה שהחליט שרק בגלל שיש כאן כמה ערפדים הוא יכול להשוות בין ספר תפל זה לבין סדרת הטלויזיה המצויינת של ג'וס ווידון?
הספר, במילה אחת, משעמם.
בשתי מילים, לא מקורי.
שוב אותו סיפור פנטזיה על איך כל סיפורים נכונים וקיימים שדים בעולם הזה וקיימים גם אנשים שנלחמים בהם, ואיך בחורה אחת פתאום מגלה ביום בהיר אחד שהיא בעצם לא נערה סתמית ורגילה אלא שיש לה כוחות/יכולות/סודות משפחתיים קסומים והיא מיוחדת.
בז'אנר הפנטזיה, במיוחד בפנטזיה אורבנית, קשה להיות מקוריים. אני מקבלת את הזה. ההבדל בין ספר אחד למשנהו והסיבה שאנשים ממשיכים לקרוא ספרי פנטזיה למרות שהם די דומים אחד לשני, היא הדמויות. סופרים טובים יודעים לכתוב דמויות מעניינות, עמוקות, דמויות שאפשר להיקשר אליהן, להתאהב בהן ולרצות להכיר אותן יותר ויותר.
בספר הזה הדמויות היו מאוד משעממות ושטחיות בעיני, ולא מקוריות בכלל. קליירי, הגיבורה שהיא בעצם נורא מיוחדת אבל לא מודעת לכך. סיימון, הידיד שתולה בה עיני כלבלב. ג'ייס, הבחור המסתורי והמושך. איזבל, הבחורה היפיפיה והמתנשאת. אלק, הסנוב הקנאי של החבורה.
הדיאלוגים לכל אורך הספר היו מאולצים בעיני ורק מנסים להיות שנונים. הסופרת הצליחה ליפול לתוך כל קלישאה אפשרית בז'אנר (ואז גם גנבה כמה קלישאות של אופרות סבון וצללה לתוכן צניחה חופשית).
היו מספר אלמנטי פנטזיה מקוריים בספר, ווריאציות מעניינות לסיפורי ערפדים, אנשי זאב והלוחמים שננלחמים בכל אותם יצורי האופל. לכן לספר היה יכול להיות פוטנציאל טוב, אם הסיפור עצמו לא היה כל כך גרוע.
גם סגנון הכתיבה לא מצא חן בעיני, הרגשתי שהסופרת מתארת סצינה בסדרת טלויזיה ולא פרק בספר. יותר מידי תיאורים פיזים, הרבה סצנות אקשן מיותרות שאינן מועילות לקידום העלילה.רק במאה העמודים האחרונים של הספר, הסיפור מתחיל להיות מעניין והספר תופס תאוצה ומתחיל להיות מותח.

לסיכום, אני ממליצה לקרוא את הספר רק כי הוא יגרום לכם להעריך הרבה יותר ספרים אחרים בז'אנר , וללמוד איך לא כותבים ספרי פנטזיה.

» ביקורות נוספות של ורדית
» ביקורות נוספות על עיר של עצמות - בני הנפילים #1