קשה לי להסביר מדוע הספר הזה משך אותי כל כך. לכאורה, העלילה לא נשמעת מעניינת במיוחד. ספרן משועמם עוזר לאיש מזדקן למצוא שעון עתיק. מה כבר יכול להיות מעניין בזה?

מסתבר שהרבה מאוד. הדמויות, אפורות ככל שהן נשמעות, קורמות עור וגידים ואי אפשר שלא להזדהות עימן ולהיקשר אליהן.
איך אפשר שלא להבין לליבו של אדם שאיכשהו התגלגל לחיים אפורים ומשעממים,חי מיום ליום כשעול אכזבותיו וטעויותיו מצל מעליו בכל רגע,