ביקורת ספרותית על טעמה העצוב של עוגת הלימון מאת איימי בנדר
ספר טוב

---

הספר עוקב אחר סיפור התבגרותה של רוז, נערה מיוחדת במינה. כאשר היא טועמת מאכל היא מסוגלת לדעת הכל על האנשים שהכינו אותו. מה הם הרגיש באותו רגע, מה קורה בחיים שלהם, מה המקורות של האוכל והיכן מרכיביו נוצרו. זה אולי נשמע כמו כישרון מוזר, הרבה פחות מעיק משמיעת מחשבות של אנשים אחרים, למשל. אך זה בהחלט נטל כשאת מגלה את כל הסודות על האנשים סביבך ומרגישה בעוצמה רגשות של אנשים אחרים, רגשות שלא ביקשת ולא רצית.

עד גיל תשע, רוז הייתה ילדה רגילה, רק עוד חלק ממשפחה פרברית בעיירה מנומנמת. אך ביום הולדתה התשיעי הכשרון התפרץ במלוא עוצמתו. כאשר טעמה מעוגת הלימון המופלאה שאמה הכינה לה ,עוצמת הבדידות שנחתה עליה כמעט ועילפה אותה. לפתע היא יכלה להרגיש כמה אמה לא מאושרת, כמה אחיה לא באמת נמצא כאן וכמה חסר אבחנה אביה יכול להיות. בהתחלה היא מנסה לשתף את משפחתה בכשרונה יוצא הדופן, אך הם מפרשים זאת כהפרעת אכילה מוזרה. היא נאלצת לבלוע את הגלולה המרה ולהעמיד פנים שאינה יודעת את הפרטים הכי אינטימים על האנשים סביבה.

היחיד שמאמין לה הוא חברו הטוב של אחיה הגדול, אשר מגלה סקרנות מדעית לגבי כישרונה ומעודד אותה לפתח את יכולותיה. אך עדיין, לרוז אין ברירה אלא לאכול רק מזון שמיוצר באופן תעשייתי ללא מגע אדם, כך שטעמו יהיה נסבל. היא נאלצת להתבגר בבת אחת מפני שכבר בגיל צעיר היא מרגישה ומבינה דברים שלא הייתה אמורה לדעת. גם בהמשך נערותה, רוז היא העוגן של המשפחה, היחידה שיכולה להבין את כולם ולנסות לגשר בין הפערים. היא משתדלת להשלים עם המצב ולמרות שכשרונה מבודד אותה מאנשים אחרים היא מנסה לשמור על גישה מעשית לחיים.

הספר מקורי ומיוחד. יש בספר עצבות אך הוא אינו מדכא וסגנון הכתיבה מאוד קולח. למרות האלמנטים הפנטסטים שבו הספר מזכיר יותר מכל רומן התבגרות של נערה עם תכונת אופי המייחדת אותה מהאחרים, סיפור שרבים יכולים להזדהות עימו.

» ביקורות נוספות של ורדית
» ביקורות נוספות על טעמה העצוב של עוגת הלימון