ביקורת ספרותית על דרך התהילה מאת רוברט היינליין
ספר בסדר

---

היינליין הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שקראתי ספר מספריו ונהניתי לחזור לסגנון המוכר. הספר קליל, זורם ומשעשע, ובשלב מסוים מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מול הספר בתחנת אוטובוס וכל האנשים סביבי נעצו בי מבטים.
הספר מספר את סיפורו של גורדון, אשר התגייס לצבא ארה"ב מחוסר ברירה, נלחם במלחמה באסיה (לא נאמר מפורשות אך ברור לכולם באיזו מלחמה מדובר), נפצע ומשוחרר. מסיבות בירוקרטיות כאלה ואחרות הוא לא מקבל את מענק השחרור המגיע לו ומוצא את עצמו נופש באירופה עד שהעיניינים הכלכלים ייסתדרו. בצרפת הוא פוגש בחורה יפיפיה ומסתורית אשר מהר מאוד מתגלה כרופאה,קוסמת, מכשפה, נסיכה, מנהיגה, לוחמת, נערה צעירה ואישה קשישה,הסוחפת אותו מחיי ההמתנה לתוך הרפתקאות בעולם אחר.
גורדון, המכנה אותה "כוכב", יוצא איתה למסע בין עולמות מקבילים להשבת אוצר גנוב. יחד עם משרתה רופו שלושתם נלחמים ביצורים מוזרים, רוחות רפאים, עכברושי ענק ודרקונים, עוברים בעולמות בהם התפיסות החברתיות הרגילות שונות מאלו שגורדון רגיל אליהן ולסרב לשכב עם אישה נשואה נחשב לעלבון גדול לה ולמשפחתה.
על פניו, נראה כי מדובר בעוד ספר הרפתקאות פנטזיה במסווה של מד"ב. לכוכב יש הסבר מתמטי מדעי כלשהו לכל אלמנט פנטסי אשר גורדון נתקל בו, והיא הייתה מסבירה אותו לגורדון אבל זה לא באמת חשוב.
העלילה מזכירה סרט אקשן זול בו לגיבורים לא ניתן אפילו רגע אחד לנשום או לחשוב מה הם בכלל עושים כרגע ואם כל זה בכל מתחיל להיות הגיוני.
זו נקודת החולשה של הספר לדעתי והסיבה שבגללה הספר הוא אמנם מהנה אך לא יותר מכך. ההתנהגות של הדמויות לא תמיד הגיונית לדעתי ודמותה של כוכב הרומן המתפתח בינה לבין גורדון לא אמין בהכרח.
בנוסף לכך, כוכב היא אולי לא העלמה במצוקה הסטנרדטית, היא אישה לוחמת ומנהיגה חזקה, אבל היא עדיין נתונה לפעמים להערות שוביניסטיות מצידו של גורדון ומקבלת אותן בהבנה ואהבה. עם זאת צריך לזכור כי הספר נכתב בשנת 1963 ולכן כל ביקורת על השוביניזם בו צריכה להעשות בהקשר לתקופה. בתקופה זו כל סופרי המד"ב הגדולים התייחסו לנשים בערך כמו לחתולים-יצורים מופלאים שעושים מה שבא להם והחיים של הגברים הרבה יותר יפים כשהן שם, אבל עדיין, הן בסה"כ חיות מחמד אקזוטיות ולא מעבר לכך. באותה תקופה היו מעט מאוד דמויות נשיות ראשיות בספרי מד"ב (לדוגמה סילברברג ממעט לכתוב על נשים). לכן כשבאתי לקרוא את הספר השתדלתי לשם את הגישה הפמיניסטית הביקורתית בצד ופשוט להנות מהספר.
נקודת חולשה נוספת של הספר היא הביקורת הברורה נגד ארה"ב, המלחמה והדמוקרטיה באופן כללי. אין לי בעיה עם דעותיו של היינליין וביקורת על ממשלת ארה"ב היא תמיד חשובה וקיימת ברוב אם לא בכל ספריו, אך בד"כ היא יותר מעודנת וגלומה באופי ובהתנהגות של הדמויות. קשה לי כשסופרים מאכילים את הקורא בדעות שלהם בכפית וזה פוגם באיכות הספר.
בשורה התחתונה הספר מהנה אך לעיתים נדרש מאמץ מסוים לקבל את הדמויות והעלילה כפי שהן ולזכור שזהו ספר שנכתב לפני 50 שנה ולכן יש לשפוט אותו בהתאם לתקופתו ולא בהשוואה לספרים בימינו.
גם בהשוואה לספריו האחרים של היינליין, נהניתי ממנו פחות. אם אתם מצליחים למצוא את ספרו "הדלת המוליכה אל הקיץ"-הוא מומלץ בהרבה.

» ביקורות נוספות של ורדית
» ביקורות נוספות על דרך התהילה