על הכריכה האחורית נאמר שזהו "סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו".
כבר באמצע הספר מצאתי את עצמי מתווכחת עם הקביעה הזו: איך שאני רואה את הדברים, סטונר היה נאמן לעצמו ועמד באסרטיביות על דעותיו ועקרונותיו רק בתחום האקדמי. שם הוא העז לצאת כנגד הקולגות שלו והצליח שלא להתכופף מול המערכת, למרות שידע שישלם על כך.
הלהט הזה לא התבטא בחייו האישיים. כאן הוא התפשר והתכופף, ובגדול.
איך אפשר לקרוא להתנהלותו מול הדחלילה שנשא לאישה אם לא התפשרות? הוא מקבל כל גחמה שלה, כל דרמה, כל נסיון שלה לדחוק אותו לשוליים, כל התנהגות ילדותית ואנוכית שגובלת בהתעללות. ומה שהכי הפריע לי: הוא שותק אל מול השימוש שעושה אשתו בביתם ככלי במלחמה המטורפת שהיא מנהלת נגדו.
כאן איבד סטונר את אהדתי. הוא מוכן לשלם את המחיר של נישואים ליצור הזה, כשחלק מן המחיר הוא למעשה אושרה של ביתם, שחייה, כתוצאה מחינוך קלוקל מצד אימה ופסיביות מצד אביה, עולים מהר מאד על המסלול הישיר לאומללות והרס עצמי.
התבנית של היסחפות פסיבית מאפיינת גם את יחסיו עם קתרין. היא זו שנוקטת בצעד כלשהו כשהעניינים מסתבכים. ועכשיו אשתוק (למרות שזה קשה לי) ולא אכנס לפרטים כדי למנוע ספוילר...
אלה הרגשות שג'ון ויליאמס הצליח לעורר בי כלפי גיבוריו (למרות שאני חושדת שהתכוון שארגיש כלפיהם בדיוק ההיפך...). בכל מקרה, הוא עשה את זה מצויין. סטונר ואשתו מנומקים ואמינים, עברם והרקע שלהם תורם להבנת היותם מי שהם כבוגרים.
זהו סיפור קטן, ללא שיאים גדולים בעלילה, שיופיו טמון בחקירה מעמיקה, לא שיפוטית ומלאת תבונה של חיי הרגש.








![גן העדן [הוצאה מחודשת]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers95/959549.jpg)

![עין החתול [מהדורת 2011]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers95/956502.jpg)



