שמשון ואנוכי.... הרעיון של הפיכת סיפור תנכ"י למודרני, רעיונית, בעזרת אמצעי השפה (בין השאר), מרתק בעיניי. לא חשבתי על זה, אבל זו באמת דרך מצויינת להתוות את הגישה של הקוראים אל הדמויות והמניעים שלהם.
אבל בסופו של דבר, לא השפה היא שהפריעה לי ליהנות מהספר. נראה לי (זה כבר היה לפני זמן-מה), שההתקדמות העלילה, רמת ההתייחסות לדמויות, לתיאורי המקום- הם שהקשו עלי להתחבר.
מהמעט שקראתי התרשמתי שהוא ספר מיוחד ולא מפליא אותי שישנם לא מעט אנשים שעבורם הוא נחשב ספר טוב מאוד.
אני כנראה לא אחת מהם.

לעניין סגנון הכתיבה אני קראתי את הספר בתרגום הישן יותר, שהוא בלשון מליצית-מקראית. ניסיתי לקרוא את הספר בתרגום החדש ולא התחברתי אליו, ולכן לקחתי את התרגום הישן. הספר הוא בעיני אחד היפים שקראתי, מהסוג שאשמח לחזור ולקרוא שוב ושוב. אבל, לאחרונה למדתי משהו בעניין סגנון השפה, ונראה שטעיתי (וגם את) בהבנת כוונת הסופר. לשון הספר בשפת המקור (רוסית) היתה לשון מודרנית, וזאת באופן מכוון. התרגום המליצי לא היה לרוחו של ז'בוטינסקי. שפת הרומן והשפה המדוברת בפי הגיבורים היו מודרניים, כחלק מתפיסה חילונית מאד של הסיפור, וניסיון לפירוק המיתוס לסיפור המונע מיצרים אנושיים, המוכרים לקורא בן-זמננו. ראי מאמר מרתק מתוך סדרת מאמרים של דן מירון על הרומאנים של ז'בוטינסקי ("שמשון הראשון, שמשון השני", במוסף ספרות): http://www.haaretz.co.il/literature/1.1222220
אני מתכוון לחזור לקרוא שוב את הספר היפה הזה בתרגום החדש. אם השפה הזו כל-כך מפריעה לך ליהנות מהספר, אני מציע לך לקחת אותו בתרגום הישן ורק שלא תפספסי את הספר המרתק הזה, האנושי, המצחיק, שיישאר איתך הרבה זמן אחר-כך.

צודקת ספר משעמם