ביקורת ספרותית על דוח מן הפנים מאת פול אוסטר
ספר לא משהו

---

כשיוצא ספר חדש של פול אוסטר, מיד בא לי לקרוא אותו, ועד שאני מניחה את ידיי עליו יש זמזום בלתי פוסק (אוסססססטר...). אכן, כמה מספריו של אוסטר יושבים ב'מדף הספרים היותר אהובים' שלי.
אבל כמה מהספרים שלו פשוט..... עצבנו אותי. כן.
הוא סופר מוכשר, ללא ספק. פעוללן של מילים, פרקים, בניית עלילה ורעיונות.
אבל לפעמים, נראה לי שכל הכישרון הזה יוצר משהו לא מהנה בעליל (בשבילי).

את הממואר הקודם של אוסטר, 'יומן חורף', קראתי לפני כמעט 3 שנים ונהניתי מאוד. העברתי אותו בין חברים טובים (והוא חזר אליי בסוף). עכשיו כש'דוח מן הפנים' יצא, קניתי אותו בהקדם והתחלתי לקרוא. בסוף הקריאה של 'יוצן חורף' אני זוכרת שהרגשתי מעין תובנה כזו, איך נהגו הספרים שכלכך אהבתי. הפעם, הבנתי מאיפה צצו אלה שבכלל לא אהבתי.
בממואר החדש, אוסטר מספר לעצמו את הלכי מחשבותיו מגיל ינקות ועד שנות ה30 שלו. אלא שמבחינתי המחשבות נעו במנעד בין מעצבנות למשעממות וטרחניות. היו קטעים שהתאכזבתי לקרוא, כנו התיאור השטחי והמתנשא של אוסטר על היהודים בעיירתו ועל המתרחש במדינת ישראל (כמו מלחמת ששת הימים), והיו קטעים שסתם נשמעו (נקראו?) לי מתייפיפים או מתייבבים "בכל מקום סביבי אני רואה... קטנוניות, טיפשות וצביעות... ובשל כך אני רואה את עצמי נעשה לא סובלני - וכדי שלא לפגוע באף אחד, פורש מהחברה. אני כועס על עצמי בגלל מה שנראה לי כקוצר רוח כלפי הזולת, ובכל זאת אינני יכול לעשות שום דבר בעניין זה." (עמ' 214). תיאורים שונים של שיחות עם חברים, בני משפחה, אנשי אקדמיה וספרות, וברבים מהם הוא שולל ובז לדעות, מחשבות, רעיונות של האנשים סביבו, בלי שביב של ספק, או חשיבה שלדבר יש כמה פנים או פירושים. מדי פעם, הרגשתי שהתיאורים כמעט ילדותיים ביכולת להתייחס לחשיבה שלו כאמת מוחלטת ושלטת, ולאחרים כחסרי הבנה ותבונה.

הפעם, כשסיימתי את הספר, הרגשתי בעיקר בזבוז זמן. לא הרגשתי שהספר חידש לי או ריגש אותי באיזשהו אופן. אם כבר התחדש לי משהו, זו התובנה מאיזה חלקים באישיותו של אוסטר צצו הספרים שאיך לומר? עצבנו אותי.

» ביקורות נוספות של קרפד
» ביקורות נוספות על דוח מן הפנים