נולד ב- 1932 בקלמה שבליטא למשפחה ציונית מסורתית. החל ללמוד בבית-ספר יהודי "יבנה" ובפלוש הנאצים לליטא היה מן הבודדים ששרדו, לאחר שהליטאים הוציאו להורג את יהודי המקום, בהם הוריו. כילד בן 9 עבר טלטולים רבים עד שאומץ על-ידי משפחה ליטאית, שגידלה אותו עד סוף המלחמה.
ב- 1953 סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים בקלמה ופנה ללמוד הנדסת-רדיו במכון הפוליטכני בקובנה. מ- 1958 עבד כמהנדס בוילנה עד 1964 ומאז התמסר לכתיבה ספרותית בשפה הליטאית.
ב- 1972 עלה עם משפחתו ארצה והתיישב בחולון.
ב- 1974 נבחר לכהן כיו"ר התאחדות עולי ברית-המועצות והוסיף לכתוב את ספריו. לאחר מכן הרצה במכללת בית-ברל על "השתקפות השואה בספרות היהודית הסובייטית".
ב- 1976 הוזמן לשמש כמורה לחשמל ואלקטרוניקה בתיכון ובמכללת "אורט" בלוד עד 1998, עת פרש לגמלאות. שנים רבות היה חבר הנהלת המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות. כן כיהן כיושב-ראש אגודת הסופרים דוברי רוסית.
עד עלייתו לישראל ראו אור שבעה מספריו ומאז – עוד ארבעה, שתורגמו מליטאית ל- 18 שפות. על יבול ספריו זכה בשורת פרסים, בהם פרס זלמן שזר, פרס הזיכרון (פרס בין-לאומי לספרות השואה), פרס ההסתדרות הציונית ואשתקד – בפרס נשיא המדינה לספרות.
