ביקורת ספרותית על שמשון [מהדורה מחודשת 2007] מאת זאב ז'בוטינסקי
ספר בסדר

---

טוב אז לכתוב ביקורת על כתיבה של ז'בוטינסקי זו יומרנות ששמורה לגדולי המבקרים...ולשמחתי איני אחד מהם.

אחרי לבטים החלטתי לשרת את הספר ולכבד את אחד מהאבות הרוחניים הגדולים של הציונות המדינית המודרנית.

לקחתי את הספר יותר בגלל ז'בוטינסקי מתוך הערצה לדמות המדינאי והמנהיג ופחות לסיפורו של שמשון. אודה שניסיתי לגעת יותר באישיותו של הכותב , בדיאלקטיקה התקופתית בהלך המחשבה...בהשקפות האותנטיות שלו ולרגש שלו...שבלתי אפשרי להקשיב להם בדרך אחרת.

אין בכוונתי לשטוח את סיפורו של שמשון שמוכר לכולם, למען האמת חשבתי שדרך עיניו האידיאליסטיות של ז'בוטניסקי אדע אני להעריץ קצת יותר את שמשון- אודה שהתאכזבתי, ז'בוטינסקי אינו מאדיר את דמותו של שמשון, ועוצמת כוחו הפלאית נראית בספר מגומדת משהו.

בינות הרפתקא אחת לאחרת אנו נחשפים לדמות המהורהרת של שמשון, לצד התמים, לצד הילדותי, הפגיע, לצד הנהנתני והאימפולסיבי ובקיצור לדמות האנושי האנטי גיבור-לא דמות המנהיג שציפיתי לקבל וזו הפתעה ריאליסטית.

ז'בוטינסקי אינו מספר את הסיפור כמקורו, אלא מלביש על הסיפור המקראי תוכן אותנטי שאפיין את יחסי האהבה-שנאה שלו (ז'בוטינסקי)עם התרבות הבריטית: שמשון כמו ז'בוטינקי מחובר לעמו, דואג לעתידו ורואה איך "בהיעדר תחבולות יפול עם". שמשון שואף לראות בגאולת עמו אך בספר נראה שהוא מעריץ את התרבות הפלישתית, נושא משם אישה מבלה עם הפלישתים המעריצים את דמותו הצבעונית ומצד שני מתעלל בהם ומביא עליהם את קיצם. יחסי שנאה-אהבה של שמשון לפלישתים הם בדומה לתקופה שבה חיי ז'בוטינסקי - הוא מעריץ את התרבות האנגלית המסודרת והמאופקת אך סולד מכך שהיא מפקיעה את הזכות ההיסטורית של העם היהודי לשבת בארצו.

אציין שרק לאחר קריאת האפילוג של המתרגם (פטר קריקסונוב) נחשפתי למוטיבים רעיוניים תמירים שנעלמו מעיניי במהלך הקריאה.

» ביקורות נוספות של yossic
» ביקורות נוספות על שמשון [מהדורה מחודשת 2007]