ביקורת ספרותית על לילות קיץ ארוכים מאת אהרן אפלפלד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 באפריל, 2016
ע"י קרפד


סיימתי לקרוא את'לילות קיץ ארוכים' בשלהי החורף, אך למרות שמו, גם בספר הזה של אפלפלד שוררת אווירה חורפית, מאופקת, מכונסת. כספריו הקודמים, גם זו יצירה מדויקת, רגישה ועדינה.
זה סיפורו של מיכאל, נער יהודי שאביו הבריחו מהבית ברגע האחרון לפני הגירוש למחנות. מיכאל הופך ל-יאנק, בן חסותו של סבא סרגיי. סבא סרגיי הוא גיבור מלחמת העולם הראשונה, שבחר בחיי נוודות כערך. יאנק וסבא סרגיי צועדים אל כפר הולדתו של סבא סרגיי, ובדרך יאנק גדל, מתבגר ובעיקר גומע מדבריו (ושתיקותיו) של סבא סרגיי. זהו רומן התבגרות וחניכה במהותו, על רקע, ומתוך אירועי השואה (שכמו בספרים קודמים של אפלפלד, נוכחת ומעיקה בכל רגע, מבלי לנסות לתאר או להנגיש את הזוועות).

יצא לי לפטפט עם אדם חכם לא מזמן, על 'הר א-דוני' המשובח והפיוטי של ארי דה-לוקה.
ומתוכן עלו וצפו נקודות השקה מעניינות בין שני הספרים (זו סקירה קצרה ושטחית, אך מי שייקרא את שני הספרים יוכל אולי להנות מנקודות אלו) :
(דבר נוסף- הסקירה כוללת פרטים רבים מהספרים, ולכן יש בה "ספויילרים" לרוב- ראו הוזהרתם!)

גיבורי שני הספרים הם נערים (ממש ילדים בתחילת הספר), שהוריהם מתו או אינם מסוגלים לגדלם מסיבות שונות. על נערים אלו פורש חסות אדם מבוגר אחר, שמאורעות קשים זיקקו את חוכמת חייו. בשני הספרים, החונך רומז למאורעות קשים ואכזריים שפגעו בו, או יותר משמספר- שותק. הנער רואה בחונך מודל, אפשרת להתעצמות במקום כניעה אל מול אכזריות והתבהמות כמו או בעקבות אנשים שסביבו.
בשני תהלכי החניכה, החונך מצמיח מהילד- נער, אדם לוחם צדק, המאמין בחירות וכבוד האדם ומוכן להילחם על כך. שני תהליכי החניכה נעשים באמירות מינימאליות, מכוונות אך לא כופות.
מרתק לראות ששני הנערים מתחילים במקביל לתהליך בניית העולם הערכי- מוסרי, גם באימון גופני רב מתוך מטרה מובהקת לחיזוק והעצמת הגוף (בסופו של דבר, זה משמש את שניהם למעשי לחימה של עשיית צדק, של הגנה על החלש מפני החזק, הפוגע). על אף שתהליך החניכה מבוסס רובו ככולו על שיחות, אמירות, הכוונות והוראות- מעשה הצדק עצמו בסופו של דבר הוא פיזי, גופני ויש בו פגיעה של ממש. ועם זאת, הספרים לא דוגלים בדמות הגיבור כדמות של איש שרירי, חזק וכוחני. להיפך- לשני החונכים, דמויות המודל, יש מגבלה גופנית משמעותית: סבא סרגיי הוא עיוור (ויאנק משמש לו 'עיניים' במובן מהותי), ולרפנילו יש גיבנת (כתוצאה מהתעללות פיזית? אולי גידול ממאיר? בסופו של דבר נרמז שהיא הגורם למותו). בשני הספרים נרמז שלנכות / מגבלה יש מהות מטא-פיזית כלשהי. הנער מאמין (על סמך דברים שאמר לו רפנילו) כי בתוך הגיבנת צומחות כנפיים, שייקחו את רפנילו לירושלים, משאת נפשו (במובן מאוד מסויים, זה מתרחש בסופו של דבר...). לעומתו העיוורון של סבר סרגיי מאפשר לו ראייה פנימית צלולה, התכוונות למראות החשובים והיפים בלבד (למרות שהוא מודע, מתייחס ומגיב כל הזמן גם למראות המכוערים והקשים שסביבם), אגב, גם לנער ב'הר א-דוני' יש עין אחת לקויה ו'עין טובה' והוא מתאר איך בעזרתן הוא מבחין בדברים שונים במציאות.
עוד דבר ש"תפס" אותי במיוחד זה ששני החונכים מרבים להתייחס ליהדות, לערכים ומעשים שמתקשרים אליה. עיקר הקשר הזה מתבטא, בעיניי, בציטוטים שהם מביאים מספר "תהילים" הפיוטי והנעלה (בעיניי הדמויות, הסופרים ובעיניי- הקטנה...).
"...הוא שוטף את הפה, יורק, ככה הוא עושה כשהוא עומד לדבר דברי קודש: בעיירה שלי הייתי קורא תהילים, היכן שכתובה השאלה:'מי יעלה בהר ה' ', ואומרת התשובה: 'נקי כפיים ובר לבב'. " (הר א-דוני / עמ' )
"...ולבסוף אמר 'יאנק יקירי, קרא לי בבקשה את המזמור הראשון של ספר תהילים. אבל אנא, בחסדך, לאט-לאט, כדי שאוכל לקלוט את המילים ואת המנגינה". (לילות קיץ ארוכים / עמ' 117).
מעניין גם לראות שבשניהם יש עניין עם שמות- ב'לילות קיץ ארוכים' מדובר על החלפת השם מ-מיכאל- ל-יאנק-, ורק בסופ-סופו של בספר הנער מספר את שם משפחתו היהודי, כחלק מחזרה לזהותו המקורית (או נכון יותר- צירופה לזהותו המתחדשת).גם כשסבא סרגיי ויאנק מאמצים להם כלב אומר סבא סרגיי "אי אפשר להשאיר אותו אצלנו בלי שם.כלב בלי שם הוא ייצור פגום. אין לו ייחוד"(עמ' 119).
לעומת זאת, שמו של הנער ב'הר א-דוני' לא מוזכר, ולאורך הספר הוא מכונה "הנער". ובכל זאת, יש התייחסות לשמות ולמהות שם בספר:"קוראים לו רפנילו כי השיער שלו אדום, העיניים שלו ירוקות, ... בנפולי, איך שראו אותו הדביקו לו את השם צנונית. וככה הוא נהיה דון רפנילו" (עמ' 16. צנונית באיטלקית: רפנילו).
לקראת סיומם של שני הספרים, החונכים מתים... לאחר מותם, מתוארת סיום ההתבגרות של הנערים, המגיעה לשיאה, כאמור, במעשה לחימה של צדק., ואיזושהי השתלמות של הזהות הבוגרת של הנערים (בני 12 ו14 בערך...).

ובכל זאת, גם שונים כלכך הספרים.
אפלפלד בכתיבתו המהורהרת, המצומצמת. מעבר לאווירה הקודרת והכבדה המאפיינת אותו, מצרף חלומות, "ראייה-כמעט-נבואית" של הדמויות ואין גבול של ממש בין העולם הפיזי, החומרי, המציאותי לבין עולם מטא-פיזי, רוחני, סמלי. המידע המקדם את העלילה מגיע מכאן ומכאן ואפלפלד מתייחס למידע זה כעובדתי (כמו החלום בו נרמז ליאנק שהוריו כבר נרצחו).
בניגוד לכך, דה לוקהמעצים את העולם המציאותי והחומרי, וחוויות רבות ומגוונות מתוארות בכל החושים בפירוט רב. גם בספרו יש רובד מטא-פיזי קיים, נוכח ובועט אך ברור כי העולם הפיזי שולט ומוביל אותו ולא להיפך. בכלל, דה לוקה מתייחס לחוויות החושיות (והחושניות) כמוקד בפני עצמו,אוכל, מראות נפולי, ריח הכביסה- כל אלה מתוארים בלשון שירה ים-תיכונית כזו.

וההבדל הגדול ביותר בעיניי- בסופו של 'הר א-דוני' יצר לו הנער יחידה משפחתית חדשה: אביו, מריה והוא. הוא בנה לעצמם עולם חדש 'מתוקן'. אך ספרו של אפלפלד מסיים בבשורת האיוב על יתמותו של יאנק-מיכאל "...אך עוד הספיקה לומר'תשמרו על הנער הזה. הוא נער יקר. אין לו איש בעולם'. ", ובאמירה זו נותנת האישה הקשר שונה לכל הספר: יאנק אמנם התבגר, התחסן, למד לעמוד בפני עצמו ולהשתמש בכוחו ויכולותיו. ועם זאת- בסופו של דבר הוא עדיין נער יתום, גלמוד, שנזקק לאנשים אחרים שישמרו עליו.

ויש עוד דברים רבים שלא ציינתי ועוד רבים נוספים שאולי לא הבחנתי. אך בעיניי, שני ספרים עמוקים, מרגשים ויקרים. בוודאי אשוב ושוב עוד אל שניהם.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
קרפד (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יוסף- כרגיל, בשמחה! ספר לנו אח"כ מה דעתך על הספר?
יוֹסֵף (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה קרפד :) סקירה טובה מאוד, כרגיל. בדיוק התחלתי בשבת לקרוא את הספר.. וכעת התובנות שלך עם הדמיון לספר של לוקה, יהיו ברקע. תודה!
קרפד (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה חני! אכן ספר יפה... אותי הוא ריגש.
חני (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
סקירה עמוקה ויפה,והספר נשמע פנינה ספרותית
קרפד (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
'מחשבות'- בטוחה שתשמח גם ב'לילות קיץ ארוכים', יצירה נהדרת נוספת של אפלפלד... אשמח לשמוע אח"כ את דעתך.
קרפד (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה אירית! :)
מחשבות (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
סקירה יפה. קראתי כל מה שאפלפלד כתב וברור שגם לזה אגיע.
אירית (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת יוצאת מהכלל. תודה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ