ביקורת ספרותית על אל תגידי לילה מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 31 ביולי, 2011
ע"י כלנית


בשבוע שקראתי את הספר עלו לכותרות שני אירועים הקשורים לילדים. האחד - ערעורו של רוני רון על גזר הדין שהוטל עליו בעניין הרצח הבלתי ניתן לתפישה של הילדה רוז. והשני – התינוקת שנשכחה במכונית על ידי אביה, שקיבל שיחת טלפון ממשרדו.

ילדים, אותו חוט שידרה דק של אושר שמלווה אותנו בחיינו. אותו מקור שמחה אינסופי מחד גיסא ומקור של תסכול, כעס וחרדה, הם אלה המניעים את העלילה של הספר "אל תגידי" לילה". ילדים שנולדו ואיבדו את עצמם לדעת. ילדים שמעולם לא נולדו וילדים שנכספים אליהם. וגם הכמיהה שקיימת בכל אחד מאתנו להיות שייך. שיהיה לי מישהו לחבק. שאשתייך למשפחה. לקבוצה. לקהילה. שיאהבו אותי. שיהיה לי איפה לחגוג את החגים, שיעריכו אותי ואת אשר אני עושה.

מדינת ישראל היא אחת המדינות, שבה טיפולי הפוריות הם מהגבוהים בעולם. כך בכתבה ב"פופוליטיקה" בערוץ ה-1 בשבוע שעבר. המסר הועבר לפני שנים רבות על ידי בן גוריון כאשר הונחו היסודות למדינה הזאת. האם אלה הם השישה מיליון שנספו בשואה, שאת שורותיהם עלינו למלא? האם זה מצבנו הגאופוליטי במזרח התיכון? האם זה מצבנו אל מול הדמוגרפיה הדתית בארץ? "ילדים זה שמחה. ילדים זה ברכה." שר הזמר שלמה בר מ"הברירה הטבעית". האומנם? האם כל אחד זכאי להוליד ולגדל ילדים? האם החברה אמורה למנוע, הבאת ילדים לעולם, ממי שעלול להזיק לילדיו? ומי אם בכלל יכול להתנבא מי יהיה הורה טוב ומטיב ומי ירע לילדיו? ובכלל מה עם אלה שאינם רוצים ילדים. האם הם יכולים לעמוד בלחצי החברה, הקרובה והרחבה? האם הם יכולים לעמוד בלחצים הלא נראים. בפני המסרים הסמויים. אלה שמתחת לפני השטח?

בימים אלה שתנועות המחאה גדלות מיום ליום, הצטרפו להפגנות ברחבי הארץ הורים עם עגלות, מוחים על העול הכבד הכלכלי שמונח על כתפיהם בגידול ילדיהם. השיקול להביא עוד ילד לעולם הפך, גם, לשיקול כלכלי.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נינה (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
:)
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
על מה הספר?
אב''פ (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
כלנית, ההקשר שאת עשית מעניין אני חושב שלעשות ילדים זה עניין שמאז ותמיד יש בו שיקול כלכלי, יש שעושים את זה באמת בצורה מחושבת יותר ויש שפחות כי הם חושבים יותר על המצווה שבזה. אפשר להזכיר באותה הזדמנות את השיר של הברירה הטבעית "ילדים זה שמחה" שנכתב ע"י יהושוע סובול, והרבה לא יודעים שהוא למעשה שיר מחאה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ