ביקורת ספרותית על אל תגידי לילה מאת עמוס עוז
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בדצמבר, 2016
ע"י יוֹסֵף


באמצע שנות השמונים עבר עמוס עוז לגור בערד. הספר הזה יצא לאור באמצע שנות התשעים, כך שניתן להניח שהעיירה על אווירתה ואולי אף חלק מטיפוסיה משוקעים בתפאורה של הסיפור, עיירת מדבר דרומית מרוחקת, ובסיפורו של עוז גם מבודדת, ומכונסת בתוך עצמה.

אחרי שסיימתי לקרוא ראיתי שמשום מה בגב הספר בחרו לתאר את הסיפור כסיפור קומי ואת הדמויות כדמויות קומיות. כנראה שהכותב לא קרא את הספר.
נכון, יש איזו דמות קומית שולית אחת שמבליחה פה ושם ומנסה להניע את הגיבורה, אבל חוץ מזה שעמוס עוז כנראה לא מעוניין ואולי גם לא מסוגל, לכתוב קומדיה, נועה ותיאו הן שתי דמויות אולי הרחוקות ביותר מדמויות קומיות שניתן לתאר. היא מורה לספרות, יפיפייה וחכמה, אבל אנחנו פוגשים אותה אחרי שנים של חיים בצל אב חולה ודודה מטורפת. תיאו הוא פלמחניק אגדי לשעבר שהסתובב שנים במדינות עולם שלישי לבדו בשליחות המדינה, לאחר שהסתבך או הסתכסך עם מישהו ברמות הגבוהות. הצד השווה ששתיהן דמויות דואבות, פצועות ותלושות.

המפגש המקרי של שניהם בשגרירות נידחת בדרום אמריקה מביא אותם למערכת יחסים מורכבת ועדינה, תמהיל של גבר מבוגר, שקט ומופנם אבל עצמתי, עם אישה חכמה, יפה ותזזיתית.
העלילה עוסקת בחיי הזוג לאחר חזרתם לארץ והשתקעותם התמוהה במקצת בתל קדר, אותה עיירה מדברית פרובינציאלית. מותו של אחד הנערים ממנת יתר, שבדיעבד גם מתברר שהיה מאוהב במורתו, מניע את העלילה, אם אכן אפשר להגדיר סיפור שליבו הוא ניסיון לתאר מערכת יחסים מופנמת, שבירה ומורכבת, כעלילה.

הסיפור מסופר חלקו בגוף שלישי, וחלקו בגוף ראשון שנע בין נקודות המבט של הגיבורים. אך בסופו של דבר, הדרמה היחידה בסיפור היא זו שבין נועה לתיאו, דרמה שסוערת מתחת לפני השטח, אבל מרוסנת ועצורה מעליו. דרמה שבין איש ואישה שחיים יחד אבל לחוד, או לחוד אבל ביחד. עוז יודע לספר סיפור, יודע לבנות דמויות, וגם בספר הזה זה קיים, אלא שכאן זה בא לידי ביטוי בעיקר בסיפורי המסגרת של הדמויות, ואילו ליבו של הסיפור כאילו מושהה. אין תפניות משמעותיות, אין התפתחות, מדורגת או פתאומית, ופרט להתחלפות דו-כיוונית (צפויה) של הדמויות מאקטיביות לפסיביות, התחושה היא של סיפור לא ממוצה וחסר אמירה קונקרטית. ואולי זאת בדיוק האמירה, אולי כשמוות הוא זה שמניע את החיים, אולי כשהאדם מגיע עם מטענים רגשיים סבוכים כל כך, אי אפשר לצפות לחיוניות יתירה. לפעמים באמת זה כל מה שיש.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יוֹסֵף (לפני שנתיים)
תודה רץ ושאולי.
דני בר (לפני שנתיים)
עמוס עוז הוא מהסופרים הבודדים האלה שגם אם יש פגמים לא מעטים ביצירה שלהם, עדיין אקרא אותה, כי זה עמוס עוז!
כי זו איכות אחרת, כי הכתיבה מושכת, כי אביה מולידה נחשב בעיניי לאחד הסופרים הטובים בארץ, בשר מבשרה, צמח משורשיה, וכזה שמאיר בה צדדים שלעתים היא לא רוצה להביט בהם.
בלו-בלו (לפני שנתיים)
ביקורת מעולה. מסכימה עם הניתוח שלך. אני אהבתי, למרות שלא מתאים לכל מצב רוח.
אוקי (אורית) (לפני שנתיים)
כמו מחשבות.. והנקודה היא שהוא גם יודע לעורר אנטיגוניזם, ומצפה להערכה.. (לא נראה שהוא מביט במראה מפעם לפעם).
(לפני שנתיים)
יפה מאוד !
רץ (לפני שנתיים)
בוקרת - מחכימה
יוֹסֵף (לפני שנתיים)
תודה Regi
יוֹסֵף (לפני שנתיים)
טוביה ושנורא. לפי ויקיפדיה הוא 'כעת מתגורר גם בבית דירות בתל אביב'...
יוֹסֵף (לפני שנתיים)
מחשבות. זו שאלה טובה, אבל אני לא חושב שהוא תמיד יוצא בינוני. זה כנראה בעיני המתבונן. לדוגמה, ראיתי שבאיטליה כשהספר הזה תורגם הוא היה בראש רשימת רבי המכר :)
שונרא החתול (לפני שנתיים)
טוביה, נכון שמשום מה ערד מזוהה עם עמוס עוז אבל אני די בטוחה שהוא לא מתגורר בה כבר הרבה שנים.
(איפה הוא כן מתגורר? נראה לי שבאוסלו או בשטוקהולם או איפה שיושבת ועדת פרס נובל החמקמק שלו.)
יוֹסֵף (לפני שנתיים)
תודה יעל. ותודה שונרא.
Regi (לפני שנתיים)
תענוג צרוף
tuvia (לפני שנתיים)
חג שמח יוסף, רציתי לשאול אותך, האם עמוס עוז עדיין מתגורר בערד?
אולי תדע את התשובה.
טוביה
מחשבות (לפני שנתיים)
מרתק מה שכתבת. מעניין איך עמוס עוז הנודע תמיד מסומן כאחד שיודע לספר סיפור, אבל בסוף הספר לא יותר מבינוני.
שונרא החתול (לפני שנתיים)
כתיבה יפהפייה. כלומר, הביקורת.
yaelhar (לפני שנתיים)
יפה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ