ביקורת ספרותית על פשר הרצח מאת ג'ד רובנפלד
ספר טוב

---

הספר "פשר הרצח" פורש בפנינו עלילה דמיונית המבוססת בחלקה על אירועים אמיתיים. כידוע, באוגוסט 1909 הגיע זיגמונד פרוייד מוינה לניו-יורק כשהוא מלווה בכמה מחבריו. רובנפלד טווה מסביב לביקור זה עלילת רצח המתרחשת בחברה הגבוהה של ניו יורק. שניים הם המנסים לפענח רצח זה: האחד, בלש מקומי חד אבחנה, והשני, פסיכואנליטיקאי צעיר חובב שייקספיר.

הספר מצליח ליצור שתי תחושות מנוגדות זו לזו: האחת היא של בהירות רבה והיכרות עם המסופר, עד להרגשה ביתית. רובנפלד השיג זאת על ידי מחקר תקופתי מעמיק שאת תוצאותיו הוא חושף בפנינו. התחושה השניה, המנוגדת לראשונה, היא של מסתורין אפלולי הנובע מהחשכה והעוות שבנפש האדם הפסיכוטי. שתי תחושות אלה, כשהן משמשות בערבוביה, הופכות את הספר לכזה שקשה להנתק ממנו.

חלק מיופיה של העלילה נעוץ במורכבותה. מחד גיסא, היא לינארית ואין בה קפיצות, כך שהיא מצייתת לכללי אחדות העלילה והזמן של אריסטו. מאידך גיסא, חוות דעתנו כקוראים אודות זהות האשם משתנה ללא הרף. חשיפת התעלומה דרך עיניהם של הגיבורים מתאפיינת בתפניות רבות ואנו מוצאים עצמנו מופתעים מחדש בכל תפנית. בניגוד לספרי מתח זולים בהם תגליות הבלש מונחתות עלינו, כאן התחושה היא שהכל רציף הגיוני ומתבקש מעצמו.

"פשר הרצח" מכיל, מלבד סיפור פשע, גם ניתוחים פסיכולוגיים לרוב, ולא מעט דיונים אודות מהותה של האנליזה ואפן תפקודה. תוך כדי כך מוצג בעוז המאבק הערכי בין פרוייד לבין מי שהוא סימן כממשיך דרכו, קארל יונג. אותו מאבק בין המדעי למיסטי, ובין המיני לפוריטני, נארג ביד אומן לתוך עלילת הרצח ומסייע בהבנת המניעים הסמויים של גיבורי הספר.

אני שאבתי הנאה עצומה גם משילובו של המלט בספר. המונולוג של "להיות או לא להיות" נדון בהרחבה, ומפרשים שונים מוצאים בו פנים שונות לפי טעמם האישי ולפי גישתם לפסיכואנליזה. גם המלט עצמו, כמו פרוייד וכמו יונג, משמש לא רק חלק מהעלילה, אלא גם משל מתוחכם אודותיה.

לסיכום: מה כבר ניתן לבקש מספר מתח? עלילה מרתקת? יש.
מורכבות גדולה אך לא מעיקה? יש.
חדירה אל הסבך של המוח האנושי על אפיקיו החולניים? יש ויש.
ובנוסף, כתיבה קולחת, סיפור עקבי ותענוג צרוף.
"פשר הרצח" של רובנפלד הוא ספר המתח הטוב ביותר שקראתי השנה. מומלץ.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על פשר הרצח