ביקורת ספרותית על פשר הרצח מאת ג'ד רובנפלד
ספר מעולה

---

נערת הבית התחילה בקריאת הספר בשבת שעברה. העצבנות שלה הרקיעה שחקים, והחזירה את כולנו לימי תחילת לימודי התכנות שלה, עם קריאות ביניים כועסות וזעם כללי. "הוא באמת מצפה," כך הנערה הזועמת, "שנכיר מראש את כל המושגים האלה מפסיכולוגיה?"

יש ספרי נוער, ויש ספרי מבוגרים. לא תמיד זה היה ככה. בתקופת האבן של ימי נעוריי לא היו הרבה מאוד ספרי נוער. וכך אחרי אורי ופרחים בעליית הגג, לא היה הרבה מה לקרוא, אלא אם עברת למדף המבוגרים. גם היום זה לא בדיוק ככה. הסוגות אמנם קיימות, אבל הקוראים לא תמיד עונים על הדרישות הללו. מבוגרים קוראים ספרי נוער. מתבגרים קוראים ספרי מבוגרים. "פשר הרצח" הוא ספר למבוגרים. הסיבה שהוא ספר למבוגרים היא בדיוק מה שהעלה את חמתה של נערת הבית. כן. הוא, כלומר הסופר, מצפה שנכיר מראש את "כל המושגים האלה מפסיכולוגיה". למעשה המושגים האלה מפסיכולוגיה אינם רק חלק מהותי מהספר, אלא הרקע שעליו הוא צמח.

בתוך סוגת ספרי המתח הבלשיים אפשר למצוא ספרים שאינם עומדים בפני עצמם. כמו בפרסומת הותיקה לשקדי מרק, מדובר בספרים שבהם העלילה הבלשית היא רק התירוץ. המטרה היא הרקע: היסטורי, חברתי, הומוריסטי, בידיוני או אחר. הבעיה עם ספרים מהסוג השני היא שהם נוטים לשקוע הרבה יותר מדי בערך המוסף. התחקיר לוקח זמן, עיצוב הרקע גם דורש מאמץ. כתוצאה, העלילה הבלשית נזנחת. כלומר היא קיימת, אבל משנית. הכותב לא משקיע בה הרבה. ומכאן התפרים גסים ופוערים חורים לא הגיוניים בעלילה. זה לא אמור להפריע לקורא, כי גם עבורו העלילה הבלשית אינה המנה העיקרית, אלא רק התוספות, ולכן זה לא משנה.

פשר הרצח נראה כמו ספר כזה. תעלומה בלשית שנכתבת על רקע היסטורי אמיתי. הרקע הוא ביקורו של זיגמונד פרויד בניו-יורק בשנת 1909. במקביל לביקור מתפתחת גם עלילת מתח בלשית, ובה תלמיד-מעריץ אמריקאי של פרויד נקרא לסייע בפענוח פשע. נורה אטקינס נמצאת פצועה ופגועה בחדרה, ואופן הפגיעה שלה דומה בצורה מחרידה לדרך שבה מצאה את מותה נערה אחרת. אלא שנורה איבדה את זכרונה בעקבות הטראומה שעברה. כאן נכנסים הפסיכואנליטיקאים לתמונה, ושיטתם החדשה והנתונה במחלוקת. הספר נכתב משתי נקודות מבט: זו של מספר יודע כל הפורס את הדרך שבה מתפתח התחקיר הבלשי, ודרך נקודת המבט של ד"ר יאנגר, פסיכולוג אמריקאי צעיר, בנו הרוחני של פרויד.

אם כן, זהו ספר הנכנס לקטיגוריה המדומיינת שלי "בלשים בעלי ערך מוסף". המטרה העיקרית, כך נראה, היא כתיבה על פרויד ותורתו. בהתאם לכך הספר אכן מלא וגדוש ב"כל המושגים האלה מפסיכולוגיה". וזה מה שהופך אותו לספר למבוגרים. לא מודע, הדחקה, איד, אגו, תסביך אדיפוס, נוירוזות, היסטריה, ועוד הם כבר לא "מושגים מפסיכולוגיה", אלא חלק מהרקע התרבותי של בוגרים בחברה המערבית במאות העשרים והעשרים ואחת. בני נוער יכולים להרשות לעצמם שלא להכיר את המושגים, ואז הקריאה עשויה להיות מעיקה. שכן, שלא כמו התופעה הנפוצה בז'אנר המדומיין שלי, כאן אין הרקע ההיסטורי עיקר והעלילה הבלשית תפל, אלא הן כרוכות זו בזו. ניכר כי נערך תחקיר מעמיק, וכך התיאור ההיסטורי של העיר ניו-יורק, תיאור הדיאלוגיים האפשריים מפי פרויד, יונג ומלוויהם, ושאר הפרטים הקטנים כמו מראה העיר, תיאור הבגדים המתאימים לתקופה ועוד, כתובים בצורה מאוד אותנטית ואמינה. עם זאת הדייקנות בכתיבת הרקע אינה באה על חשבון העלילה הבלשית. העלילה הבלשית גם היא כתובה היטב. השאלה מי תקף את נורה אטקינס, מדוע הוא עשה זאת, והאם רוצח פסיכופת מסתובב חופשי בניו-יורק, ממשיכה להטריד לאורך כל הספר, ומקבלת תפניות ותהפוכות מרתקות. וגם המלט. כן, זה של שייקספיר. גם לו יש חלק ותפקיד חשובים בעלילה. וגם את זה, לידיעתם של קוראים פוטנציאליים בעשור השני לחייהם, המחבר מצפה שתכירו ותדעו על מה מדובר, בלי שירבה הסברים מקדימים.

הכריכה האחורית מבטיחה מותחן פסיכולוגי מבריק, והפעם אני מסכימה. גם נערת הבית, אגב, אחרי שצלחה את משוכת הז'רגון הפסיכואליטי בעזרתה האדיבה של ויקיפדיה, אומרת שמדובר ב"ספר חכם מאוד", סוף ציטוט.

אז אני ממליצה, ומכריזה בזה על אתגר קטן לקוראים חדי העין. בניגוד לעבודה המוקפדת מאוד בכתיבה, ההוצאה לאור קצת חיפפה, ויש פסקה המופיעה פעמיים בספר, בשינוי קל של התרגום. למוצא הישר מובטח כבוד ויקר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פשר הרצח