הביקורת נכתבה ביום חמישי, 12 במאי, 2011
ע"י דובה
ע"י דובה
שכחתי לגמרי מהספר הזה שלא תפסתי בקריאה הראשונה לפני יותר מידי זמן, וקראתי אותו שוב בעקבות פגישה עם חברת ילדות עם עניים מיוחדות שילדה ן- וגם לו יש עניים כאלו. עם מעגל מיוחד כזה, קשת. התהפכתי עד שנזכרתי שאני מקשרת את זה לספר הזה!
אז פתחתי, קראתי ו... הבנתי. הבנתי את כל סוף סוף.
אבל ההתרשמות הראשונה שלי כילדה על הספר היתה אחרת. אני זוכרת ספר מהפכני שיתאים לכל תקופה לקורא ישראלי, מול ממסד, עיתונות, מול הקליטה הרופפת והזילזול בציוניות אמיתית...
בקריאה שנייה לא אהבתי את כתיבה כמו בעבר.
זה הזכיר לי באיזה אופן את הבילבול שיש לי מספריו של קורמאק מקארתי, כי לא ידעתי מתי הפקיד מדבר לעצמו ומתי הוא מדבר בבטחון. בגלל השפה היפה והסופר שיודע מה עובר לדמויות בראש התקשתי לגלות שכולם חכמים. קיוויתי לקצת תחבולות אמיתיות אבל אפילו העיתונאי וה"בובה" הצלם שלו היו אנושיים. טעות בסיסית- עיתונאים אינם אנושיים- הם חלאות שקרנים.
בקיצור לא ברור לי מדוע התלהבתי, מחאת חברתיות מגוונות ראיתי ועוד ספר על תוצאה מפיגוע או פקיד שמטרטרים אותו כבר מיצינו בספרות הישראלית והאמריקאית וזה לא חידש או שינה כלום.
עברתי בו כמו קומדיה קלילה להעביר את הזמן שלא היתה לחיובי או שלילי.
כמו שלקחתי אותו לידי כך הורדתי אותו ממני ואולי עוד 15 שנה אקרא בו שוב...
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
