ישראל היא מדינה מוכת טרור. כל מי שגר פה חי את הידיעה הזו. גם הידיעה שעולים כלשהם, שאינם יהודים, עלו לישראל ובחרו בישראל כמדינה בה יגורו ויחיו, היא ידיעה נפוצה.
יוליה גראייב, מהנדסת רוסיה שבחרה לעזוב את בעלה ולחבור למאהב יהודי, משתכנעת להגיע לישראל עם בנה בן העשרה. המאהב חוזר לרוסיה והבעל לשעבר מתעקש על חזרת הבן לרוסיה והרחקתו מהפיגועים הנפוצים בירושלים. היא נשארת לבד, התואר לא עוזר לה בכלום ולכן היא מוצאת עצמה כפועלת ניקיון במפעל לחם גדול וידוע, במשמרת לילה בה משלמים בונוס קטן. וכך, היא מוצאת עצמה בפיגוע בשוק בירושלים, יומיים נותרת פצועה ולבסוף מתה. איש לא דורש את גופתה ואיש לא מתעניין במקום המצאה.
בעל המפעל הישיש מקבל כתבה ממקומון טרם פרסומה ומתבקש להגיב עליה. על מה ולמה? הכתבה עוסקת בסל שנמצא לצד גופתה של האלמונית, עדיין אלמונית, ובתוך הסל תלוש שכר של אותה מאפיה ידועה, ללא שם הנפטרת. היום הוא יום שלישי וביום שישי תופיע הכתבה ויש להגיב מדוע המפעל לא חש בחסרונה של אותה נעדרת העובדת שם לכאורה.
הממונה על משאבי האנוש (אין שמות לאיש בספר) מוכנס לעובי הקורה, מתבקש לברר מיהי אותה אלמונית ורק מזכירתו הנאמנה מצליחה לברר מיהי אותה עובדת עפ"י המספר המופיע בתלוש השכר. מתברר שזו יוליה גראייב (היחידה שיש לה שם), עובדת ניקיון. בחקירה מהירה של מנהל המשמרת הלילית מתברר שהלה נדלק על אותה עובדת יפה. היא בסוף שנות הארבעים שלה והוא בתחילת שנות השישים שלו. לא נוצר קשר ממשי, אבל מנהל המשמרת ברצותו להקל עליה, שכנע אותה למצוא לה עבודה ההולמת יותר את כישוריה. בינתיים היא אינה צריכה להופיע לעבודה והשכר ימשיך להיות משולם לה. תסבוכת קטנה זו גורמת לכך שהעובדת אכן לא הופיעה לעבודתה ולכן איש לא הבחין בחסרונה.
בעל המפעל הישיש לא רוצה ששם המפעל יוכתם, ומצד שני הוא לא רוצה להראות שהעם והמדינה קשוחים ומותירים לאנשים למות כך סתם באלמוניותם. כך מתחילה השליחות של הממונה על משאבי האנוש. הוא נשלח לרוסיה עם חשבון הוצאות פתוח, מלווה את הגופה עם פיצוי כספי לבעל לשעבר ולבן שנותר ללא אם. כאן גם מתחילה הסתבכות גדולה בנוגע לקבורה, להחלטות הבן, לאמה של הנפטרת ועוד ועוד. הסיפור הזוי מעט ומופרך גם כן וההתפתחויות העלילתיות לא תמיד נחוצות והסוף, אף אם יש בהן היגיון מסוים, הזוי כמיטב העלילה שקדמה לו.
למרות הכל, הספר מעניין, יהושע רוצה לומר הרבה דברים, אבל הספר צנום וכפילוסוף הוא אינו עומד ברמה שאליה הורגלנו לקבל אותו כסופר.
מומלץ למרות הכל, אבל לא ספר חובה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
