ביקורת ספרותית על תוף הפח מאת גינטר גראס
ספר מעולה

---

אין דבר שיותר מוציא לי אישית את החשק לקרוא ספר מאשר הביטוי המצמית "ספר חובה". לכן אמנע ממנו גם הפעם, לטובת אורחי האתר, ורק אומר שזהו ספר מבריק מכל בחינה, ומתגמל מאוד את מי שייכנס אל הסבך האפלולי שלו. שילוב חולני-משהו בין רומן היסטורי עב כרס, דרמה פסיכולוגית על משפחה לא-מתפקדת, סיפור אקספרסיוניסטי-סימבוליסטי על דמויות סיוט במציאות סיוטית, מסה ביקורתית נוקבת על גרמניה והמנטליות הגרמנית, רומן נוסטלגי על דנציג הישנה שלא תשוב עוד, ומחווה מחויכת לכל ספרות הליצנים ושוטי-החצר האירופית הענפה.
מנסיוני, לא קל להיכנס לספר הזה - האקספוזיציה הארוכה לא "תופסת" מיד את הקורא, וצריך להתמיד קצת בהתחלה ולא לומר נואש. אבל ברגע שמתחיל הסיפור עצמו (כלומר, בערך כשהגיבור נולד), קשה להניח את הספר מהיד. הגיבור המספר, מין מלאך-מפלצת מקאברי ומעוות, לא יישכח בקלות. ומבחינה דוקומנטרית, הספר שופך אור על פינה קטנה בהיסטוריה של מלה"ע השנייה שגם הקורא העברי, שקרא כבר "ספרי שואה" כהנה וכהנה, אינו מכיר היטב.

» ביקורות נוספות של ליברל
» ביקורות נוספות על תוף הפח