ככה-ככה. זהו כנראה הביטוי הקולע ביותר לתיאור דעתי על הספר הזה. עברו כבר שלושה שבועות מאז שקראתי אותו, הספרים שקראתי אחריו מצטברים לערמה קטנה, ועדיין לא הצלחתי לחשוב על ביטוי חינני יותר כדי לשחרר את "פקק הביקורות" שהצטבר לי. זה בוודאי לא מסוג הספרים הבלתי נשכחים שמותירים חותם. איך שלא מסתכלים על זה, זה סתם עוד ספר. יחד עם זאת, קראתי גם גרועים יותר...
העלילה עוסקת בסוכן מוסד ישראלי שיוצא לאיזו משימה ברוסיה בשנת 90', במסווה של איש עסקים אמריקאי, נלכד על ידי הק.ג.ב ומוצא את עצמו בחקירה על תולדות חייו, בשאיפה להוציא ממנו הודאה כי זהותו בדויה. אחד על אחד, בחדר קטן, סוכן המוסד מרגיש שהוא נמצא בקרב מוחות על חייו כנגד החוקר הרוסי, והוא משקיע מאמצים עצומים על מנת להתאים את סיפור חייו האמיתי לזה של סיפור הכיסוי שלו.
הסיפור כתוב בשפה יפה וקולחת, והוא זורם וקריא מאוד, אלא שבעיני "קרב המוחות" המתואר, שכביכול אמור להיות לב-ליבו של הספר, לא משכנע ויש בו משהו יומרני. ידו של החוקר הרוסי עליונה מכל בחינה שהיא, מצבו של הנחקר מעורר רחמים וחסר סיכוי, המשימה שהוא לוקח על עצמו, לשכתב את תולדותיו כסוכן מוסד ישראלי – לקורותיו של סוכן מכירות אמריקאי, היא משימה לא ריאלית ואבודה מראש, ולכן ההתנהגות של שניהם, הן של החוקר, והן של הנחקר תמוהות ולא הגיוניות לאורך כל החקירה, עד לנקודת מפנה מסוימת שמגיעה לקראת סוף הספר. בנוסף יש משהו מעייף בסיפור החיים שהנחקר מגולל. זו אולי ה-בעיה שיש לי עם הספר הזה. דמותו של הנחקר לא מפותחת מספיק כדי שיעניין אותי להקשיב לתולדות משפחתו... זה כמו לשבת באיזה תור בקופת חולים, ומישהו שאתה לא מכיר מתחיל לספר לך על הסבתא שלו...
לכן את רוב הספר קראתי מתוך אדישות ותחושה עמומה של בזבוז זמן וחוסר סבלנות, כשלפתע, לקראת הסוף, חלה תפנית מפתיעה בעלילה, ומה שנראה קודם תמוה ולא הגיוני, הופך לברור ולסביר, ומה שנראה מיותר וקצת משעמם, הופך לנחוץ ומרגש. תפנית יפה, ללא ספק, והספר מקבל משמעות קצת אחרת בסיומו. יחד עם זאת, אני לא בטוחה שהעובדה שנהניתי מסיומו של הספר, מהווה פיצוי מלא על כך שלא ממש נהניתי במהלכו. אני ברגשות מעורבים לגבי העניין הזה. האם סוף ששופך אור אחר על מה שבא לפניו, יכול להביא להיפוך בחוויה שכבר נצרבה בתודעה? לא יודעת... אני חושבת שלא.
בשורה התחתונה, ספר בסדר. נחמד. לא יצאתי מגדרי לשום כיוון. אבל מי שכבר מתחיל, כדאי שיסיים, אחרת זה כאילו הוא לא קרא בכלל.


















