ביקורת ספרותית על פועת מאת ענבל רשף
ספר טוב

---

סיפור יוצא דופן, מרתק ומעשיר, שמתרחש בתקופה שלא מרבים לכתוב עליה. ארץ ישראל, לפני 3,000 שנה, לפני היות עם ישראל "עם ישראל", בהיותו עדיין ערב-רב של שבטים עובדי אלילים שונים ומשונים, ובעלי אמונות שונות. חלקם כנענים שחיים בהסכמה תחת זרועותיו המכבידות של השליט המצרי, ואחרים שבטים מורדים שמתחבאים במערות על ההרים, ומדי פעם יוצאים להילחם באכזריות, במטרה להשיג אמצעי מחייה, או לכבוש נחלות משלהם.

להיות אשה צעירה באותה ארץ ישראל היה לא קל ולא צודק, וענבל רשף כותבת על זה בשפה יפיפייה, שירית כמעט, לא תמיד קלה להבנה, אבל כשמתרגלים – מתאהבים, ונסחפים.

שתי נקודות זכות גדולות לספר הזה: קודם כל, הוא מספר סיפור יפה. מתחת לכל המילים היפות והמשפטים המסוגננים, סיפורה של פועת הוא סיפור מרתק, מקומם ומרגש, כמו שסיפור טוב צריך להיות. גם אם בהתחלה השפה המיוחדת גרמה לי קצת לאי-נוחות ותחושת ריחוק, ברגע שהעלילה התחילה לזרום, היה לי קשה מאוד להניח את הספר מהיד.

שנית, הספר הזה שייך לאותם ספרים מעטים (כמו למשל 'מלכים ג'' או 'האפיפיורית יוהנה') שעושים עבור הקוראים שירות גדול בזכות עבודת המחקר המקיפה והרצינית של מחבריהם. הם מקימים לתחייה עולם שאיננו עוד, מרימים עבורנו את מסך הזמן, מחזירים אותנו בדמיון מאות שנים לאחור, לימים קדומים, ומספרים לנו איך זה היה לחיות אז. בדרך הם גם מלמדים אותנו דברים שלא ידענו, וגורמים לנו לחשוב. למשל, לחשוב על איזו דרך ארוכה עשו בני האדם מהימים ההם עד לימינו אנו, בייחוד הנשים, איך השתנתה תפיסת הצדק, וכמה חשוב לזכור שההיסטוריה נכתבת תמיד על ידי המנצחים.

מה צריך יותר מספר? מומלץ בחום!

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על פועת