הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 באוקטובר, 2009
ע"י ורדי
ע"י ורדי
ביקורת על הספר "פועת" של ענבל רשף
ורדה פוקס
ענבל רשף כותבת ספר המעניק לנו פריבילגיה מיוחדת: לקרוא על זמן ומקום הכי רחוקים משגרת היום. ללכת אחורנית, בעקבות הזמן האבוד, למפגש מרתק עם העולם הכנעני הקדמוני שישב בארצנו, עוד בטרם היה ישראל לעם היושב על אדמתו.
המחברת חקרה משך שנים את אורחותיהם של השבטים הכנענים. בעקבות המחקר אנו מתוודעים מקרוב אל עם זר ומוזר החי על החרב, הניזון מסגידה לאלוהיות רבות אומניפוטנטייות, עמוס פולחנים מעוותים, עם יצריות מטורפת, כישוף וזימה.
אלא שהספר אין ענינו באנתרופולוגיה. כמו מתוך האוב עולה אל מול עיננו ספור מעשה אחד, זה שכל הזרקורים מופנים אליו: פרשת חיים יוצאת חלציה של עולם זה. מעשה בפועת, ילדה החיה חיים שלווים עם משפחתה בהרים. היא הולכת אחר חתנה למקום מגוריו בעיר כנענית ומוטלת בכפייה לעולם קשה העושה בה שפטים. כדי לצאת מגורלה מצליחה פועת לפרוץ את השערים ולברוח לחיי נדודים איומים ולהתנסויות מבעתות. היא שואלת את נפשה למות. אלא שפועת מצליחה לצאת לעלות מן התהום ולשרוד. היא מתנתקת מן העבר בו היתה עוד ילדה תמימה ובונה בתוכה נפש בוגרת. בתעוזה רבה היא מתפייסת עם העבר הנורא. חסד וחמלה ממלאים את נפשה ומכשירים אותה לצאת קדימה אל העתיד לבניית חיים חדשים. זהו "מגדל דרור": ממגדל העינויים בו נכבלה באזיקים ונידונה להירמס במרמה, היא יוצאת לחופשי וקוראת לעצמה דרור.
לפנינו סיפור חניכה שמקורותיו במיתולוגיות העתיקות. ה"בילדונג רומן". המסע ה- quest בו נפרד הגיבור מביתו ומילדותו ויוצא למסע של חיפוש אחר האני. סיפור מעבר מילדות להתבגרות, מציאת האני מחדש ורכישת ידע סודי ותובנות חדשות, שיבת הגיבור הביתה לבניית חיים בוגרים.
הספר מעמיד זה נוכח זה שני עולמות, העולם הכללי החיצוני – עולם הנגלה, החשוף במערומיו, המקדש את הרוע והעולם הפנימי הפרטי – עולם הכיסוי השומר על שמיכת הנפש שלו ושואף לעולם טוב. מיזוג אמנותי המפרה זה את זה. כתיבה המסתערת על הגלוי וחושפת ברגישות זהירה את המכוסה.
הכתיבה יוצרת שפה משלה. מלים הבאות לפענח את הטקסט ולגלות את רבדיו. שפה הבונה מציאות, רחוקה משפת היום יום. מלים הסומכות על יכולתן לקרב אלינו את המנוכר. שפה המתאקלמת ביקום אחר. מטפורות העושות בעברית שימושים חדשים. מוציאות ביטויים מהקשרם המסורתי, הופכות בהם ומשנות את פשרן. משפטים בהשראת המקרא או בהשראת משוררים כמו "בעל ישגול לאלפים ולרבבות בתולות ענת", "נעים זמירות זימה" או "האור והצבעים קפצו ובקשו כי תבוא לשחק אתם". בצידם יבואו משפטים מקוריים של צרופים יפהפיים: "החיים בלולים כגביע חלב מהול ביין", "צערה רפה כרפות חוט הבינה", "הנפש היא שמיכה להתכסות בה", "לא בחיפזון יחתכו את הזמורה מזרע האם", "עיניו מתרוצצות כנטיפי בצק במרק רותח". משפטים ויזואליים המרחיבים את מרחב מחיתם. לפנינו שפה ציורית הבונה תמונות במכחול. מלים יצריות וחושניות המשמיעות קולות המון ושיגעון עם קולות כמוסים אסורים, ומקרבת לאפינו ריחות סחי וזוהמה. זוהי שפה המצליפה ללא רחם, פורצת בצווחות ופועה בדומיה.
ספר נפלא.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
