פועת הזאת עשתה לי בית ספר.
לימדה אותי איך צריך לקרוא ספר ולזרום עם הראש שלו כי אם תלחם בו היחיד שמפסיד זה אתה.
בספר שתי נקודות ראויות להתייחסות:
1. מדובר בסיפור הכתוב לא בעיברית של היום-יום אלא בעיברית של "הביוקר.." כמעט תנכית.
אי אפשר סתם לקרוא משפט ולעבור הלאה כמו שקורה כשאנחנו עייפים ואנחנו פה ושם מדלגים על מילים בלי לשים לב (אבל מבינים בגדול מה רצה הסופר להגיד). כאן לפעמים אתה מוצא את עצמך לא מבין במשפט כמה מילים ואתה חייב להתרכז כי אתה מרגיש שהספר מנסה להרים אותך למעלה, נותן לך אתגר.
2. התקופה היא כל כך עתיקה שאתה בהתחלה לא יכול שלא להיות המום מכל השטויות האלה של עבודת האלילים והאמונה שלכל דבר כמעט יש יישות שצריך לרצות: לנהר, לשמש, לכוכבים, לעננים, לגשם, למלחמה, למזל וכו'...
אתה לא מתחבר ישר לדמויות כי הן נורא פרימיטיביות, על גבול הפארודיה, וקשה למצוא נקודות חיבור עם הגיבורה על ההתחלה (חוץ מהעובדה שכבר בארץ כנען לפני 5000 שנה הכלה והחמות לא מצליחות להסתדר, לא יעזור כלום!)
שתי הנקודות האלה הן הגורם העיקרי למה לספר הזה צריך לתת 100 עמודים ראשונים של חסד ולא למהר לשפוט אותו.
אז כאמור אני מודה שאני בכל ה 100 עמודים הראשונים פשוט נלחמתי בו (ואין לי מושג למה, זה לא היה במודע) אבל אח"כ השתחררתי, נכנסתי לקצב ולראש שלו וממש נהנתי.
זה לא ספר לסופ"ש קליל כזה. זה ספר לקרוא כל מילה, להבין אותה ולחשוב עליה.
זה ספר שמעבר למילים של שבת שלו הוא מספר סיפור קשה מאוד על חיים של ילדה שבפחות מעשור אחד חוותה כמעט את כל הרגשות בעולם ונאבקה בכל המכשולים הקיימים (מסתבר שהיו המון גם לפני 5000 שנה) ובדרך למדה שיעור או שניים כואבים מאוד על בני האדם, האלוהים שלהם והעולם בכלל.
גם אנחנו על הדרך לומדים פה שיעור חשוב מאוד על התקופה ההיא.
סה"כ יש פה שילוב יפה של עיברית ועלילה - שתיהן עשירות בצורה מעוררת כבוד.
מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
