ביקורת ספרותית על הטיגריס הלבן מאת ארווינד אדיגה
ספר מעולה

---

סטירת לחי מצלצלת- ככה הייתי מגדירה את הספר אילו התבקשתי לתאר אותו במשפט אחד. אנשי השוליים- אלא שחיים תחת גשרים, על צידי הדרכים, מתחת לגגות ברזנט כחולות, ובקתות צפופות ובוציות. האנלפאבתים, הרעבים, המושפלים, התשושים והחסרי כל. אלא שקולם כמעט אף פעם לא נשמע וגם כשהוא כבר כן, זה סך הכל שימוש ציני ולעיתים סתם צבוע של אלא שהפשיטו אותם מהזכויות שלהם מלכתחילה- יוצאים אל האור והסיפור שלהם מסופר מנקודת מבט שפויה, כנה וכועסת, בדיוק כמו שהיא צריכה להיות.
ומול התפאורה המדכאת והכל כך נכונה הזו של הודו, ניצב משרת אחד ומעז לקרוא תיגר, ל"צאת מהלול" כמו שהוא מגדיר את זה. הסיבה שהספר מרגיז ומדכא רבים זה בגלל שהסיפור חושף בכישרון לא רגיל את הטבע האמיתי שלנו. אין כאן שום אופטימיות, שום התחנפות סתם ושום שקרים. הוא חושף את האמת העירומה והמכוערת, שבעולם של עוני, רפש, שקרים ושחיתויות, צומחים רק דברים אפלים אף מי זה. לעולם לא יצמח במקום כזה משהו טהור, לעולם לא יהיה במקום כזה שחרור, הארה או נס, תמיד ישרור בו רק חושך. אין דרך לברוח מי זה, זה פשוט כך.

» ביקורות נוספות של קרינה
» ביקורות נוספות על הטיגריס הלבן