ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 21 במרץ, 2011
ע"י קרינה
ע"י קרינה
ספר שנון שמצליח להיות זועם ועצוב מצחיק והזוי באותה נשימה. תמיד הערצתי את סגנון הכתיבה הזה, מצד אחד בוטה וכואב מצד שני מציג זווית ראייה מרעננת שנותנת תקווה שאולי..
השקפת העולם המיוחדת שעולה מן הדפים על הדת ומלחמות ועל המין האנושי בכלל הופכת אותו בעיני ליצירת מופת. בכישרון לא רגיל מצליח קורט וונגוט ב236 עמודים לשוות אותי לחלוטין, לגרום לי להפוך לבוקונוניסטית נלהבת ולהוכיח לי שלעיתים העלילה יכולה להיות משנית לחלוטין.
העלילה בספר הזה היא רק השלד שעוטפת בתוכה משהו גדול ומורכב בהרבה ממה שניראה על פני השטח.
"זה מעניין מאוד," נאנחה מיס פאוסט. "עכשיו אולי נוכל לרדת?"
"הדרך היחידה שיש לנו היא לרדת." נבח נולס "כאן זו הקומה העליונה. אם תבקשי ממני לעלות אני לא אוכל לעשות שום דבר בשבילך. כן, כן!"
"אז נרד אם כך." אמרה מיס פאוסט.
"אולי, בזוכרנו מלחמות, מוטב לנו לפשוט את בגדינו ולצבוע את עצמנו בכחול וללכת על ארבע כל היום, נוחרים כחזירים. זה לבטח יהיה הולם יותר מאשר נאומים נשגבים ומפגני דגלים ורובים משומנים.
אני לא מתכוון להתכחש למפגן הצבאי הנאה שאנו עומדים לראות- מפגן מרגש באמת..."
הוא הביט בעיני כולם, ואז אמר בשקט, מטיל את מילותיו סתמית, "הידד למפגנים מרגשים."
היה עלינו לאמץ אוזניים כדי לשמוע את המשך דבריו של מינטון.
"אבל אם היום אכן מוקדש לכבודם של מאה ילדים שנרצחו במלחמה," הוא אמר, "האם זה יום מתאים למפגנים מרגשים? התשובה היא כן, בתנאי אחד: שאנו, החוגגים, נפעל בהכרה מלאה וללא לאות להפחית את הטיפשות ואת הרשעות של עצמנו ושל המין האנושי כולו."
12 קוראים אהבו את הביקורת
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
