בחיי שלא יצא לי לראות, לפני ואחרי שקראתי את הספר, מישהו שכותב יותר גרוע ממנה הספרים שלה מתכתבים בפירוש עם מדיניות הניו-דיל של רוזוולט, והניסיון להציג אותו, ואת ממשיכי דרכיו, כ"ורוד". יענו, לא אדום (אויב), אבל נוגד את הרוח האמריקאית. היא מחזיקה בגישה של אותם "הברונים השודדים" ששלטו באמריקה שלפני המשבר של -29. הם אלו שיצרו אותו, הם והבנקים שנתנו כספים כנגד כלום, מבוססים על ערבונות צפים ושטויות אחרות. הרי נפילת המניות היו רק סימפטום. מזכיר משהו מעט, לא? אלו היו "הנועזים והחכמים" שחשבו על כולם. ואין פלא שראנד הייתה בעד הצמדת אמצעי התשלום על כסף וזהב, זה היה עיקרון שמרני מאוד בזמנו. עיקרון שהשמרנים לא שמרו עליו. ראנד מאכילה הרבה קש, אבל היא יודעת שיש גבול למה החמור יכול ללעוס.

פיניקס היקר, התשובה של יפעת מעליך משקפת את הדרך שבה הספר הזה מובן על ידי רוב האנשים שקוראים אותו. קאפיטליזם- פחות נורא. קומוניזם- הרוע בהתגלמותו. מסקנה= עדיף לחיות איך שאנחנו חיים מבלי לנסות לשנות דבר מתוך הפחד שאם ננסה רק נהרוס עוד יותר. גם היום אנחנו חיים במשטר "שלא מתגמל אף אחד חוץ מנצלנים שחיים במותרות המאכילים את עמם באידיליות כוזבות בזמן שהם עושקים אותו וחיים חיי מותרות פזרניים ובזבזניים במיוחד"
כמו שאימא שלי תמיד אומרת: "ההבדל בין הקומוניזם לקפיטליזם זה שכשגרתי ברוסיה אז היה לי כסף אבל לא היה מה לקנות בחנויות, ועכשיו כשאני בישראל יש הכול בחנויות אבל אין לי כסף לקנות." זאת אותה גברת בשינוי אדרת, אבל היי, יש האח הגדול מחר ואפשר לכתוב ללפיד תגובות זועמות בפייסבוק אז אנחנו חופשיים. סבבה, בהצלחה עם ההפגנה מחר.
ויפעת, הדעה שטבע האדם זה לדאוג רק לעצמו זה מה שחינכו אותך להאמין, לא בטוח שזה נכון. זה שהקפיטליזם בהרכבו הנוכחי גרוע לא אומר שזאת הברירה היחידה שיש לנו. ואיין ראנד באלף עמודים של ספר הייתה יכולה לבזבז כמה כדי לדבר גם על ההבדל בין כלכלה שמושתתת על חוב לבין שוק חופשי, במקום להתנפל ולגנות רק את הקומוניזם. יש כמה דעות מעוררות מחשבה בספר שלה, אבל זה כמו למשות צדפות מתוך אוקיינוס, אלו הם ניצוצות של אור שמבהיקות לרגע בחשכה וצריך להיות עירני מאוד כדי להבחין בהם והספר הזה מעייף מדי מההטפה הבלתי פוסקת שלו נגד הקומוניזם.
ספר טוב לא זקוק לספר נוסף שיסביר אותו, או מאמרים מתורגמים בנושא, הוא צריך להיות נגיש וברור לקהל שאליו הוא פונה.
כשהייתי בערך בעמוד 20, אחותי שאלה אותי על מה מסופר בספר שאני קוראת, עניתי לה שאני עוד לא יודעת. מסתבר שגם אחרי אלף עמודים עדיין אין לא לי ולא להרבה מאוד אנשים שקראו אותו מושג על מה הוא מדבר. אני לא מגנה את ראנד, אני לא מכירה אותה אישית, אין לי שום דבר נגדה ואני לא מאשימה אותה בדבר. כתבתי ביקורת על ספר, שלדעתי נכתב ברשלנות בעיקר בגלל הנושא הכל כך חשוב וטעון שעליו הוא מדבר.

קרינה, אני חוששת שאת נוקטת באותו סוג של חד מימדיות של הספר, רק מהכיוון השני, לכן הוא כה מפריע לך. יש הרבה דברים לתקן בעולם, אין שיטה שהיא חסינת טעויות. הקפיטליזם אמור לתגמל את המוכשרים, הוא לא תמיד עושה את זה, אבל לטעמי הוא עדיף על משטר שלא מתגמל אף אחד חוץ מנצלנים מתועבים המאכילים את עמם באידיליות כוזבות בזמן שהם עושקים אותו וחיים חיי מותרות פזרניים ובזבזניים במיוחד. נכון, יש גם דרך ביניים של סוציאליזם רך יותר, אבל בגדול טבע האדם הוא לרצות לדאוג לעצמו קודם כל. סליחה, טבע האדם הקטן, חלק מהעדר, אנשים גדולים מצליחים לחשוב גם על טובתם של אחרים.

קרינה היקרה, לצערי הבנת ממש לא נכון את עמדותיה והשקפת עולמה של ראנד (שלא באשמתך, וגם לא באשמתה..)
ולכן ברורה עוגמת הנפש שלך מהספר.
אשמח להסביר את השקפותיה של ראנד בנושאים הבאים, כפי שתיווכחי ראנד דוגלת ברוב המקרים בדיוק בההפך ממה ש"האשמת" אותה בו:
ראנד דוגלת בקפיטליזם "לסה פר" – מהמונח הצרפתי "תנו לנו לעשות!" שזהו שוק חופשי נקי מהתערבות ממשלתית – מה שאומר שאין מונופולים וכל אדם יכול להקים חברה/שירות בכל תחום שהוא, ועל פי שביעות הרצון של השוק החופשי מהמוצרים/שירות שלהם החברה תצליח או לא תצליח, במערכת כזאת אין יכולת לשוחד או מניפולציות כי אף גוף/אדם יחיד לא מחזיק את הכוח לשלוט בשוק ובמשאבים שלו וכך אין את מי לשחד...
זוהי לא השיטה הכלכלית שאנחנו משתמשים בה היום! – אנחנו משתמשים בחצי קפיטליזם וחצי סוציאליזם וכל הדברים הרעים שאת אומרת קורים בגלל הסוציאליזם בשיטה ולא בגלל הקפיטליזם – ראנד יצאה נגדם בעצמה...
לגבי העניין שכל דולר הוא חוב של מישהו אחר – איין ראנד יצאה נגד השיטה הזו בחירוף נפש! היא דוגלת בשיטה הישנה שהייתה נהוגה שבה הכסף היה מבוסס על זהב וכסף אמיתיים והכיל בתוכו ערך אמיתי ולא חוב. לכן כשהגיבורה של הספר מגיעה לעמק גאלט הם אומרים לה שכל הכסף שלה לא שווה שם כלום כי הם מכירים רק בזהב ככסף אמיתי!
מצחיק שאת מזכירה אנרגיה חלופית בלתי מוגבלת כי ג'ון גאלט אחת הדמויות הראשיות בספר בונה מנוע גאוני שיכול לספק לכל האנושות אנרגיה נקיה שכזאת והמטרה שלו היא לתת את המנוע הזה לעולם- בחינם, כי זו ההמצאה שלו וזכותו לעשות את זה, בדיוק כמו שזכותו לגבות על זה מיליונים ושתי האופציות מוסריות באותה המידה. אבל הוא ידע שלא יתנו לו וינסו להשתלט על ההמצאה שלו או לרצוח אותו כל מיני בעלי אינטרסים שמעדיפים להשאיר את העולם בימי הבייניים כדי לעשות מזה כסף – ממש לא מה שראנד דוגלת בו.
בקיצור ראנד לא בעד כל העשירים ולא כל העשירים בעד ראנד, למען האמת ההפך הוא הנכון ברוב המקרים...ההפרדה שראנד עושה היא לא בין עשירים לעניים אלה בין אנשים מוסריים ואנשים לא מוסריים. רוב הדמויות ה"רעות" בספר הן דמויות שהתעשרו שלא ביושר המנסות להשתמש בקשרים אישיים ומניפולציות כדי להשתלט על המתחרים ההגונים שלהם שמצליחים יותר מהם כי אכפת להם מספיק כדי לעשות עבודה טובה יותר. ראנד יוצאת נגד השיטה שמאפשרת להם להצליח בכך וגורמת לכולנו להפסיד...
המוטו שלה בספר הוא " אני נשבע בחיים שלי ובאהבה שלי אליהם שלעולם לא אחיה עבור אדם אחר ולא אבקש מאדם אחר לחיות למעני" – איין ראנד יוצאת באופן מוחלט נגד ניצול של אנשים אחרים והקרבה של אנשים אחרים למטרותיך האישיות!
כפי שאת רואה רוב ההאשמות שלך נגד ראנד הפוכות מהמציאות וממה שהיא אכן דגלה בו, וההוכחות נמצאות באותו הספר בדיוק שאותו את מוקיעה....
למי שרוצה להבין את העקרונות האמיתיים של הפילוסופיה האובייקטיביסטית של ראנד אני מציעה לכם לקרוא את ספרה - מעלת האנוכיות. או לבקר באתר האינטרנט של "אנכי" ולקרוא שם מאמרים מתורגמים מעולים.
http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=15&Itemid=29

ולקרינה - ביקורת נהדרת.

למיזה: מי שהצביע ללפיד - מגיע לו! ומי שלא הצביע לו - אכל אותה בכל מקרה. לי היה ברור כשמש, עוד כשלפיד רק התחיל לרוץ לבחירות, שהוא ידפוק (סליחה על הביטוי) את מעמד הביניים - האמיתי, לא זה שמרוויח 20,000 ש"ח בחודש - לטובת חבריו באלפיון העליון. מי שלא ראה את זה הוא במקרה הטוב עיוור, שלא לומר טיפש. חבל.

הספר מציג את הגיבורים כאנשים חושבים המוקפים בעדר,הוא טוען שלהיות קפיטליסט זה לחשוב מחוץ לקופסא, זה להיות מקורי ושאפתן, כשההפך הוא הנכון. אנשים חושבים שבגלל שהם יכולים להגיד מה שבא להם ולהרשות לעצמם לקנות אייפון 5 בתשלומים אז המצב לא כזה גרוע, זאת אשליה. הספר יוצר תקווה שאם תעבדי קשה מתוך כבוד ויושר למקצוע שלך ותהיי מוכשרת מספיק תקבלי כגמולך, אבל בפועל הדברים לא כל כך פשוטים. החינוך בארץ לקוי כך שגם אם את מוכשרת מאוד לא בטוח שתצליחי, כמעט בלתי אפשרי להיות סטודנט במדינה הזאת, הממשלה משוחדת ומחוקקת חוקים שרחוקים מלהיות לרווחת הציבור ועוד שלל דוגמאות שלא אמאיס אותך בהם. בקיצור להיות קפיטליסט זה לא לחשוב מתוך הקופסא, זה להתעלם מהאמת שעומדת לנו מול העיניים.

(למזלי?) קראתי את הספר בשנות נעורי והפרשנות שלי הייתה הרבה פחות כלכלית. לטעמי, הגיבורים היו אנשים חושבים המוקפים בעדר. אנשים המעזים לחשוב בצורה אחרת, אנשים כאלה שהקפיטליזם יקדם הרבה יותר מהקומוניזם המנוון. את תוצאותיו של האחרון יצא לי לחוות מקרוב בביקור בארץ לידתו של אבי.
אגב, אם בכלכלה עסקינן - גם ביל גייטס לא ממש עשה את הונו ביושר ורק על סמך כישרונו. מאידך, כמה מהאנשים שאבותיהם פלשו ליבשת זרה, הכחידו כמעט לגמרי את האוכלוסייה שלה ולקחו בכוח את משאבי הטבע שלה (הגדרה המתאימה לרובם המוחלט של המתיישבים הלבנים הראשונים באמריקה, לא רק לעשירים שבהם) היו אנשי חזון של ממש, אנשים נועזים שעשו את הונם בכישרון רב.

אין מה להוסיף ביקורת מדוייקת.

ואם בלפיד עסקינן אתמול במסיבת העיתונאים של לפיד,שאלו אותו הכתבים למה שוב לא קיים הבטחתו ופגע במעמד הביניים והוא ענה בעדינות שהבטיח שלא ימסו ר-ק- את מעמד הבניים.
ואני שואלת, אם עד כה מיסו רק את מעמד הביניים בישראל, למה לא למסות ר-ק- את העשירון העליון כאפליה מתקנת?!?
אשמח לתשובות מאירות עיניים..

איזו נקודת מבט מרעננת ואמיצה. בעת קריאתי את מרד הנפילים חוויתי גם אני הרבה מן המחשבות והתחושות שאת מתארת בביקורת יוצאת דופן זו.

אולם לצערנו חוק הוא שהמדוכאים לרוב יתמכו במדכאם, ובכך ניתן לתלות חלק גדול מהתגובות הנלהבות לספר זה. מכונות התעמולה מאז ומתמיד עשו את עבודתם נאמנה.
בדומה לאין ספור מנגנונים שלטוניים שנוסו במהלך ההיסטוריה, גם מטרתו של הקפיטליזם היא - ראשית לשמור על מבני הכוח הקיימים.
ולנו כאנשים החיים בעין הסערה קשה לראות את כל אותן דרכים עקלקלות בהן בולטת ידו המדכאת של השלטון. וישנה תחושה שאם לא עוצרים אותי שאני כותב ביבי תתפטר בכתבה ב Ynet, משמע הדבר שאני חי בחברה חופשית מדיכוי והגבלה. אני לא כל כך בטוח שזה אכן המצב.

מעניין שדעותיה של ראנד בכמעיין המתגבר היו מרוככות להפליא בהשוואה לדעותיה במרד הנפילים, ואף מנוגדות בנקודות רבות. כך שאני לא חושב שחוויות הילדות שלה הן שהטו אותה לכיוון הקפיטליזם הפראי אלא משהו שעבר עליה ב- 14 השנים שבין 1943 ל 1957. לדעתי חוויותיה ממלחמת העולם השניה, הגילויים שהחלו לזרום אט אט ממשטר האיימים של סטאלין, חוויות ראשונות מהמלחמה הקרה והלחץ האנטי קומוניסטי (במיוחד ליוצאת רוסיה כמוה) שהתפשט כמגיפה בארצות הברית, תרמו יותר לדרך בה נכתב מרד הנפילים מאשר זיכרונותיה העמומים מילדותה.

מה שגלית.

כתבת ביקורת מהנשמה והלב.. קראתי את הספר בגיל העשרה (13 או14) ועלי הוא השאיר רושם עז ונהניתי מכל עמוד( חוץ מהנאומים של גאלט(חושבת שכך קראו לו))

הביקורת שלך מרתקת. ואני מסכימה לחלק גדול מדברייך. אבל כשהספר הזה נכתב היו - לדעת ראנד - שתי ברירות: להיות קפיטליסט או להיות קומוניסט. וקראתי קורא אקרא תאר את המצב שגרם לה לבחור צד באופן כה מוחלט.
בדבר אחד אני לא מסכימה איתך: הספר הזה סחף (ומסתבר שעדיין סוחף) המוני צעירים. כלומר אפשר להזדהות עם דמויותיה ועם דעותיה, והם הצליחו להישאר רלוונטיים, למרות הזמן הרב שחלף מכתיבת הספר.

גם ההורים שלי באו מברית המועצות ואחותי עוד הספיקה להתחנך בשילטון הקומוניסטי. אני יודעת בדיוק מה עבר על האנשים שם, סיפרו לי על זה לא מעט. אבל זה שאני לא רוצה לחיות כמו שהם חיו לא אומר שאני חייבת להשלים עם איך שאנחנו חיים היום. הדרך לקידמה היא לא להרים ידיים ולהגיד זה עדיף ממה שהכרנו עד היום אם ככה אנשים היו חושבים פעם עד עכשיו היינו חיים במערות וצדים אנטילופות עם מקלות

כתבת יפה מאוד, אבל אני חושב ששכחת משהו. או שאולי את לא ידעת את זה מלכתחילה: ראנד נולדה ברוסיה ומשפחתה נפגעה קשות מהמהפכה הקומוניסטית. היא חוותה על בשרה את ההיפך מקפיטליזם ולכן רצה לזרועותיו המנחמות. כשהפרנסה היחידה של המשפחה(בית מרקחת) מוחרמת ע"י המדינה לטובת הכלל, וזהות אישית מיטשטשת כי העיקר זה הקולקטיב- אין מה להאשים אותה שתצדד בקפיטליזם עיוור ופיתוח האינדיבידואל.
נכון, היא קיצונית ויכול להיות שהיא הייתה מגבה כיום את כל האוליגרכים המסתפרים שלנו, אבל לא נראה לי שאת רוצה לחיות כמו בסין.