ביקורת ספרותית על הטיגריס הלבן מאת ארווינד אדיגה
ספר טוב

---

את הספר הזה קראתי באנגלית ואני מודה ומתוודה שזו אינה שפת האם שלי (אני חושבת שיש משהו מיוחד ואותנטי בלקרוא ספר בשפה שלא שגורה אצלי במאה אחוז).
הסיפור של בלראם מוצג בצורה שאף פעם לא חוויתי לפני מפני שהדמות ב"הווה" והדמות בעבר נראות שונות ואפילו קיצוניות אחת לשניה. בלראם הנער והמשרת הצייתן הייתה עשויה דמות שהיינו מאוד מחבבים אם לא היינו רואים אותה דרך העיניים הקרות והמפוכחות שלו בהווה.
הקפיצות שכל הזמן מופיעות בספר בין החוקים והערכים של הודו הישנה לבין ערכי העולם הקפטילסטי והמערבי ממחישות את חוסר האונים של המדינה. הדרך היחידה של גיבור הספר לברוח מצד אחד לצד השני היא לעשות את הפשע המתועב ביותר שיכול אדם לעשות, ולאורך כל הסיפור אתה נשאר קצת עירום מערכים. האם הייתה לו עוד אלטרנטיבה? או אולי הוא רק איש קר, חסר רגשות ויכולת להיקשר?

אגב הספר ממש לא עושה חשק לבקר בהודו. היא מאבדת את כל הקסם שלה והופכת למקום מלא רפש, זיהום, עוני וניכור.
נשמע כאילו בזמן שכל המדינות האחרות מדלגות בקלילות לעידן החדש, הודו הופכת לספינה שוקעת או לגוף מגושם שחלקו רץ מהר מדיי בעוד חלקו האחר גוסס מאחור.

כל אדם שמתענין בתרבויות אחרות, בהיסטוריה ובטיבו של המין האנושי- אני ממליצה

» ביקורות נוספות של חן
» ביקורות נוספות על הטיגריס הלבן