ביקורת ספרותית על אפלה מוחלטת, אין כוכבים מאת סטיבן קינג
ספר מעולה

---

אני שומעת תדיר הערות על כתיבתו של סטיבן קינג, חלקן מפרגנות לכתיבתו בעבר ומאוכזבות מספריו האחרונים וחלקן משוות אותו לסופרי סתם כמו רם אורן או הרלן קובן.אז נכון, סטיבן קינג הוא סופר ספרי מתח ואימה, אבל לעזאזל הוא יודע איך לספר סיפור. הוא יודע איך לשאוב אותך מהמילה הראשונה אל אותה חווה מבודדת המוקפת קני תירס, אל התנהלותה המנומנמת של עיירה אמריקאית עד שאתה יכול ממש להריח את החציר ולהרגיש את קרני השמש צורבות בעורך. אל חיי הנישואים המנומנמים, הנשרכים בעצלות של זוג, גבר ואישה שלא שם לב לרעל המפעפע מעלה מהמחשכים. הוא מצליח להדהים, להכעיס, לרתק ולהחריד - הכול בבת אחת והספרים שלו נקראים בנשימה עצורה, מתוך איזה פחד משתק לא לפספס שום פרט, לא לדלג על שום מילה.
אף פעם לא התאכזבתי מהספרים שלו כי לא חיפשתי בהם משהו שמעולם לא היה בהם, אין בהם עומק וזה בסדר. בספרים שלו סטיבן קינג מזמין אותך להיכנס לרגע אל עליית הגג במוחו העמוסה בדלתות עץ חורקות שמאחוריהן מסתתרים סיפורים, הוא פותח דלת ואתה נשאב לבפנים בלי יכולת או רצון להתנגד ואחרי סיבוב על גלגל ענק הזוועות, הוא מלווה אותך החוצה.
זה הכול והוא מעולם לא התיימר להיות משהו אחר מזה

» ביקורות נוספות של קרינה
» ביקורות נוספות על אפלה מוחלטת, אין כוכבים