ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
ספר מעולה

---

קשה לי להתחיל את הסקירה על "חייבים לדבר על קווין". נראה שרוחו המטרידה של הספר נאחזת בי גם 24 שעות לאחר גמר קריאתו.
איכותו של ספר נמדדת גם ביכולתו להשכיח מהקרוא שמדובר בסיפור בדיוני, ולהכניסו בטבעיות גמורה לעולם שבורא הסופר. איכות נוספת היא היכולת לגרום לקורא להזדהות עם התנהגויות, איך לומר, שנויות במחלוקת. הדוגמה המאלפת ביותר לכך היא כמובן "לוליטה", ספר שבו הקורא המבועת מוצא את עצמו מזדהה עם מניעיו של פדופיל ורוצח. ב"חייבים לדבר על קווין" אנחנו מוצאים את עצמנו מזדהים עם האם שאינה מחבבת את בנה. לא רק מאז שביצע טבח המוני, אלא מרגע לידתו היא מזהה בו ראיות לאישיות פסיכופתית, מאיימת, מניפולטיבית וזדונית. הקורא משפשף את עיניו בתימהון ושואל את עצמו: "הייתכן שאם תחשוב ככה על ילדה? הייתכן שאני מתעב את התינוק הזה?"
ועולה כמובן שאלת השאלות: האם באמת יש לקווין אופי מרושע מאז לידתו, או שמא היחס המנוכר של אמו אליו, והיעדר הצבת גבולות מוחלט מצד אביו, הם שיצרו את המפלצת שהפך להיות?
הספר הינו גם ביקורת חריפה וצינית על התגשמות החלום האמריקאי הבורגני, שיוצר מפלצות כמו קווין בכל רחבי ארה"ב.
ספר חזק. קראו בהזדמנות הראשונה שיש לכם.

» ביקורות נוספות של שירה
» ביקורות נוספות על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]