ביקורת ספרותית על אנשים פשוטים מאת ג'ודית גסט
ספר מעולה

---

מדי פעם אני מסתובבת בספריית האוניברסיטה ושולפת ספר אקראי מהמדף. לעיתים קרובות הספרים האלה ישנים מאוד, כרוכים מחדש בכריכת בד, ללא תקציר או רמז כלשהו לגבי העלילה בכריכה האחורית. כך שלפתי לגמרי במקרה את "אנשים פשוטים", באיזור הכללי של "קן הקוקיה" שהיה מטרת החיפוש המקורית שלי, מבלי שיהיה לי רמז קל שבקלים על מה הוא.
כמה הופתעתי לגלות, כשהתחלתי לקרוא בו, שגם "אנשים פשוטים" עוסק באדם עם מחלת נפש. הוא מתחיל מהנקודה בה נגמר "קן הקוקיה"- השחרור מבית החולים וההתמודדות עם העולם שבחוץ, עם הסטיגמה, עם החזרה לסביבה שבה קרתה ההתדרדרות.
קונראד, גיבור הספר, הוא נער בן שבע עשרה שביצע ניסיון אובדני והיה מאושפז במשך שמונה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי. הספר מתחיל כחודש לאחר השחרור, ומלווה את קונראד בתהליך המכאיב של החזרה לחיים ושל ההתבגרות. תהליך ההחלמה של קונראד מלווה על ידי פסיכיאטר יוצא דופן ונערה בה הוא מתאהב. הפסיכיאטר והנערה דומים זה לזה בעיניהם הכחולות החודרות, ויש בכך כדי להעצים את התפקיד המשותף שלהם בחייו.
במקביל לתהליך ההתפתחות של קונראד, עוברים הוריו תהליך הפוך של ניכור והתרחקות. ככל שמצבו משתפר, כן היחסים ביניהם מתדרדרים. פרקי הספר מסודרים לסירוגין, אחד מנקודת מבטו של קונראד ולאחריו פרק מנקודת מבטו של אביו, קאל, החווה את הדאגה לבנו יחד עם ניכור גדל והולך בינו לבין אשתו.
לכאורה, זהו סיפורם של אנשים פשוטים. משפחה אמריקאית "אידיאלית" של שנות השבעים: האב עורך דין מצליח שטיפס בכוחות עצמו מן האשפתות; האם עקרת בית למופת, יפהפיה, פעילה במועדון הגולף והברידג' המקומיים, בת למשפחה עשירה; שני הבנים ספורטאים מוצלחים; מתגוררים בבית גדול ומטופח בפרבר שלרחובותיו שמות של ציפורים ושתי מכוניות חונות במוסך שליד ביתם. ובכל זאת, כלום אינו פשוט. בארונות המסודרים כלפי חוץ מתחבאים שלדים, מתחת לדשא המטופח נובע מעין של רפש. נישואיהם המושלמים כלפי חוץ של ההורים נרקבים מבפנים, והבן המנומס, הנוח, הספורטאי והתלמיד המצטיין מנסה להתאבד ומתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי.
שתי הדמויות הראשיות, קונראד וקאל אביו, מורכבות ומעניינות. בתהליכים ההפוכים שמתרחשים בחייהם, סביב אותן סיטואציות, הם גדלים ומתפתחים. דמותה של האם, לעומתם, שטחית ומעוררת סלידה ככל שלומדים להכירה. ניכר שהיא מנוכרת לבנה ולבעלה, ומתייחסת אליהם כאל סמלי סטטוס בלבד בעולמה הבורגני. התיאורים המרובים של חיצוניותה מדגישים שלמעשה זה הערך העליון שסביבו סובבים חייה. הספר מנפץ בזה אחר זה את אליליה של הבורגנות האמריקאית: השליטה העצמית, החיצוניות מעל לכל, התא המשפחתי השלו. במקומם עולה דמותו של צעיר מבולבל, דיכאוני, ציניקן, שלומד לחיות מחדש בחברה שאינה סולחת לאדם על חולשתו.

» ביקורות נוספות של שירה
» ביקורות נוספות על אנשים פשוטים