ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
ספר מעולה

---

וחוויית הקריאה שלי
הספר היה איתי כמעט חדשיים, וזה לא רק בגלל שהוא עבה. הוא כבד, מעיק, לא נוח רגשית לקריאה. אווה כותבת את קורות חייה הבורגים בסדרת המכתבים לבעלה, תוך התבוננות מעמיקה בתהליך שהוביל לאותו יום חמישי ההוא בו ביצע בנה את הטבח הנורא. היא חשה רגשי אשם קשים שמא היתה אם לא טובה מספיק. היא מתחבטת בתפקודה, ברגשותיה, ביחסים המשפחתיים ובמה ובכלל האם לאלו היתה השפעה על שהתרחש.

היא לא חסה על עצמה ועל מגרעותיה, על בעלה, על הקרובים, על האמריקנים בכלל, ובראש הרשימה - אינה חסה על קווין. היא רואה אותו כפי שהוא היה, או כפי שתפסה אותו מתחילה - ילד מוזר, מפחיד וכן, פסיכופת.

המוזר בעניין הוא שהיא היחידה כמעט שראתה אותו באור השלילי הזה, ולכן רגשותיה קשים כ"כ. כי את כל העולם הוא היטיב להטעות איכשהו. וכאן מגיעה עוד דילמה - איפה היו הרשויות שיצליחו לעזור בזיהוי והטיפול, ואם בכלל יש להם איזו אחריות (שאווה עצמה נמנעת מלהפנות כמובן). ולמה לא הצליחה להביא אותו לאבחון מסודר הרבה קודם.

איכשהו, גם היה לי קושי להאמין לספר, כי אינו מבוסס על סיפור אמיתי. אבל היו סיפורים אמיתיים כאלה, אז זה בכ"ז אפשרי, למרות אי הסבירות הקשה. ותחושת הבלבול הזה, עם כתיבה אמינה ברמה גבוהה וסיפור כביכול מופרך, הם חלק מהקושי לקרוא שחוויתי.

לסיכום
הספר כאמור קשה, עוכר שלווה מהסוג המשובח ביותר. אבל מומלץ בחום רב למי שמוכן לכאלה ספרים נוקבים ולא פשוטים.

ומילה חמה לגבי התרגום - הוא חד, קולח, מדוייק ונותן תחושה שווא חיובית שהספר כאילו נכתב בעברית. שאפו!

» ביקורות נוספות של עופר D
» ביקורות נוספות על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]