ביקורת ספרותית על מישהו לרוץ אִתו (איתו) מאת דויד גרוסמן ( )

ביקורת ספרותית על מישהו לרוץ אִתו (איתו) מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 בינואר, 2010
ע"י

מישהו לרוץ ולהתבגר איתו

יש זרם שגואה מן הריצה הזו של גרוסמן עם מישהו. מסעיר, כמו תמר הסוערת והאמיצה.
בקלות מרגישים איך רחובות מפוהקים מתעוררים, בנו ומחוצה לנו.

ספר נוטף אהבה אנושית בלתי מתפשרת, תוך הקרבה עצמית שבבסיסהּ אמונה בחיים, או בעצם, בטוב שבחיים. כמו להדגיש כי יש טעם בחיים, גם כשנדמה שהטעם תם.

נכרכתי אחר ההתמסרות המוחלטת של תמר להצלת שי, התמכרותה לפעימת החיים והדיפת החידלון.
נגע בי האומץ והנחישות של אסף למען תמר. אסף, שחושש לבטא את דעותיו (ביחסיו עם רועי), הופך לבעל דעה, לאיש שיחה (עם תאודורה), לבחור שמסוגל להתמודד עם פחדיו (מהבריונים) ומסוגל להתאהב - "אסף התיישב והביט בה (בתמר) ישנה, ולבו התמלא אליה. .. הוא התבונן בה ולא שבע" (311).

וכמובן דינקה, אחח דינקה הרכה הזו, שהיתה הגשר המחבר בין תמר לאסף. שיודעת להתכרבל ולהתמסר לכל ליטוף וריחרוח אף, משותף.

אהבתי את השפה היומיומית הקרובה והמוכרת, הנשזרת ביד אומן במטאפורות ודימויים נפלאים : "ראתה את עיניו מחייכות בתוכן. אדווה קלה בתוך אגמים אפורים נשכחים..."(עמ' 245)

הספר מצייר את בעיית הסמים כאינה בעייתו הפרטית של המכור אלא של כל הסובבים אותו. הן אלה שאכפת להם ממנו והן של החברה כולה. כאן הגיבורים יוצאים בוגרים ומחוזקים מה שלא תמיד יש לחברה די כוח או אומץ, להתמודד עם הקשיים כפי שיש לתמר.

עבר בי רטט מורגש בתחושה של ספיגת פרפורי צחוק דרך עמוד השדרה, כאשר תמר ואסף ישבו גב אל גב, והוא לא הבין איך זה שהוא ממשיך לשבת כך כשהגב שלו עולה באש : )
גרוסמן, איזה תיאור לבעירה הזו בכל פעימה שבלב.

ומשהו על קסמה של שתיקה אוהבת:
"הם הלכו על שפת הכביש, ואח"כ ירדו אל העמק, עוזרים זה לזה במקומות הקשים,
מוצאים תירוצים לגעת, להאחז.
הם כמעט לא דיברו.
תמר חשבה שהיא עוד לא פגשה אדם שכ"כ נוח לה לשתוק איתו".

את העמוד בו מלים אלו מתנגנות, ודאי תגלו בעצמכם :)

קריאה אוהבת
כּנרת~~

21 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על מישהו לרוץ אִתו (איתו)

טוקבקים

+ הוסף תגובה

מירב	מירב (לפני 13 שנים ו-1 חודשים) ישר מזהם שזו ביקורת שלך כיף לקרוא
סנופקין	סנופקין (לפני 13 שנים ו-1 חודשים) אולי הריצה הבלתי פוסקת כל הנקודות שציינת הן מאוד אקטיביות, מעשיות; התמסרות, אומץ, נחישות, ביטוי אישי, קירוב, אכפתיות, התמודדות עם קושי וכאילו דווקא בסוף יש את נק' השתיקה, אחרי הכל, אפשר לשתוק ולא להוציא הגה - כי אחרי כל מה שעברנו, הכל כבר ברור, כוחה של השתיקה בא באמת לידי ביטוי. כך שאולי המשותף להם היא הריצה, הדרך, ההבנה שכדי להצליח ובכלל להתקדם בחיים תמיד צריך לרוץ, והדבר הכי מסוכן הוא להיות פסיבי, לעמוד במקום; זה יכול לקרות, אבל מתוך מקום אחר ולא מתוך מקום של הכנעה, פחד, עצלנות וכדו'. אבל גרוסמן מילה נוספת, "מישהו... איתו". את הריצה האינסופית הזו אולי בלתי אפשרי לעשות לבד, כי בסופו של דבר אל לנו להתעלם ממציאות החיים. אני חושב ששם הספר הוא נפלא, כי מבחינתי הוא שוזר את כל הנקודות הדומיננטיות שליקטת וציינת כאן ומביא אותם לתובנה חדשה ומיוחדת. אחת שצריך לחיות אותה.
	(לפני 13 שנים ו-1 חודשים) תודה סנופ:-) לעצמי תהיתי מה באמת הנקודה הדומיננטית, האם הסמים וההתמודדות עם הנושא או עצם האהבה - האהבה של תמר לאחיה, אהבת אסף ותמר, אהבת דינקה... מסקרן, אם אתה היית צריך לקטוף נקודה אחת מייצגת, מהי היתה :) בנתיים , שבת אור ותכלת , כּנרת~~
סנופקין	סנופקין (לפני 13 שנים ו-2 חודשים) ביקורת נעימה לקריאה מאוד מאוד נהניתי לקרוא אותה! נגעת כאן בנקודות הדומיננטיות או אפשר לומר המייצגות, איזה כיף! תודה
	(לפני 13 שנים ו-5 חודשים) למשות מן הנשייה :) כמו להניף פעוטה שצמותיה נפרמות אט אט עם צחוקה המתרונן וזה עושה בלב להתאהב כזה :> ליאורי , כך הרגישה לי תגובתך, ואם היית משחרר טיפה יותר, נראה שהיה לי עוד מה ללמוד ממך: 'תחביר לא רע' זה טוב , זה אומר ש - ? ובנתיים, עד שתשוב, תראה איך העננים כאן נוסעים על הגגות האדומים כאילו שלא חיממה אותם השמש היום : )
ליאורר	ליאורר (לפני 13 שנים ו-5 חודשים) ביקורת מצוינת כיסית את שני החלקים הכי חשובים בספר (לדעתי): התהליך שעובר אסף והאהבה שלו לתמר. הספר עצמו די טוב לדעתי, אם כי הוא חוטא קצת ב"דאוס אקס מכינה" - יותר מדי צירופי מקרים לא סבירים. אבל, לפעמים סיפור הוא רק סיפור. בחזרה לביקורת: שפה עשירה, תחביר לא רע, מהודקת היטב. אהבתי. ל
	(לפני 15 שנים ו-7 חודשים) הו אסף , זה היה טוב : ) "שלא לסווג ספרים כטובים או כלא טובים" - צודק. נפלא בעיני גם המרחב הזה שבך - "תמיד מאוד נהניתי לראות קוראים שנשבים בקסמו של ספר, גם אם אישית לא התחברתי אליו"... ><><>< תודה על האיזכור של 'מומיק' ^ - ^ חדווה גשומה :) כּנרת~~
אסף	אסף (לפני 15 שנים ו-7 חודשים) אני אתחיל מכך שתמיד נזהרתי שלא לסווג ספרים כטובים או כלא טובים, אלא כספרים שנהניתי מהם ואהבתי אותם אל מול ספרים שפשוט לא נהניתי מהם. וגם תמיד מאוד נהניתי לראות קוראים שנשבים בקסמו של ספר, גם אם אישית לא התחברתי אליו, ולכן נהניתי לקרוא את חוות דעתך. אבל יש לי בעיה עם ספרים בהם יש חלוקה נחרצת של הדמויות לטובים ורעים. אני מניח שחוסר המורכבות של הדמויות נובע מכך שדויד גרוסמן ייעד את הספר לבני נוער (וזה עדיין לא נותן הצדקה). גם לא נתפסתי לכל הסיפור של מעון האמנים וניצול הילדים נוסח אוליבר טוויסט (ההשוואה בין דמותו של פסח לדמויותיהם של פייגין וסייקס די מתבקשת לדעתי). אבל מאוד ייתכן גם שהתאכזבתי מהספר מאחר וקראתי אותו בסמיכות לספר אחר של גרוסמן, "מומיק", שקשה היה לי להירגע ממנו זמן רב לאחר שסיימתי אותו. בכל אופן, עבר זמן רב מאז שקראתי את הספר, ואני כבר לא ממש זוכר אותו לפרטיו כדי להביע כך את דעתי על סופר גדול כמו דויד גרוסמן, אני רק יכול להגיד שקראתי את שני הספרים ברצף, ורק אחד מהם יושב לו איתן בזיכרוני.
	(לפני 15 שנים ו-7 חודשים) תודה אסף : ) מעניינת אותי התרשמותך מהספר. בא לך לשתף קצת? ~.~
אסף	אסף (לפני 15 שנים ו-7 חודשים) נהניתי לקרוא את דבריך, מהספר עצמו פחות נהניתי