ביקורת ספרותית על כימים אחדים - ספריה לעם #403 מאת מאיר שלו
ספר טוב

---

לקח לי קצת יותר מימים אחדים לסיימו. אני שמחה שבסוף לא ויתרתי, אבל זה רק בגלל הסוף.
אוקי, גם בגלל ההתחלה, שהיא – מאיר שלו :)
אז יש בו את הבעד ו"הבנגד" של יונה ונער, וגם נפערת בו ה'פונטלנה' הנרעדת ("אותו רווח נפחד שבכיפת גולגולתם של תינוקות" מסביר שם מיכאל:) והגבות הנדהמות מרומן רוסי, והשפה הכובשת של מאיר, המטביעה אותנו מרצון בתאורי הנוף והטבע של ערש ילדותו, וריחות התבשילים והתבלינים, והבצלים והשומים שמאיר מהזה אוהב :) - "אני כבר סיפרתי לך מי לימד אותי לבשל? זה היה הפועל שלי, שהיה רוקד ועושה קולות של אנשים וחיות והיה טבח גדול מאד.הוא אמר לי שהרגשות בלב צריכות להתערבב אחד בתוך השני, אבל התבלינים באוכל צריכים להיות אחד על יד השני. בגלל זה יותר טוב מלח בישול ממלח שולחן שהוא נמס לגמרי"
וגם די מגניב בקטע של ריקודים להסביר שטנגו, זה "ריקוד התשוקה הבלומה" חחחח מעיף לגמרי:)
ועם כל זאת איזה הד בעלילה(אם אפשר לקרא לזה עלילה) משך למטה כמו עופרת.
ניסיתי לקרא אותו עם נגיעות ראשונות של 'תכף-אני-זורחת' אלו שבהכרח עושות את היום לורוד-סגול-כתום, אכלתי איתו שאריות של יום שנמס, רבצנו יחד עם החושך שזחל בחצר ואפילו הסכמתי לשון ברפת עם יהודית והפרה שלה 'רחל', ו...איכשהו ..נרדמתי והתעוררתי עם הגעיות של הפרה (שהיא בעצם עגל..), עם קולות העורבים וזמרת הקנריות הצהובות שכולם משתלבים בכפר בו נולד המספר- "זיידה" לאימו יהודית.
הוא גר ברפת עם אימו שאהובה היתה עד כלות , על שלשה גברים בכפר, שלשה טיפוסים מעניינים, (כמו המומחה לריקוד וחיזור, קורע פשוט:) וכמו רוב הדמויות שמאיר מצליח לרקום אם בחוט משי דק ואם בנעיצת מחט גסה.

אהבתי את הציטוט מהתורה שהביא יוסף בחוות דעתו על אהבתו של יעקב לרחל, מה שהסמיק אותי, כי יהודית, משאת נפשו של יעקב , קראה לפרה שלה- 'רחל' : )

ועכשיו תגידו: - (כאילו שלא דיברנו די על אהבה
אבל האמת, לא ירדנו אל סופה..)
"אהבה זה עניין של השכל ולא של הלב, של חוקים ולא של חלומות ושגעונות.." זה מה שלימד השבוי האיטלקי את יעקב. אבל הוא, גם כשחזר על דברי העובד שלו, חי ונשם את אהבתו ליהודית בדיוק הפוך, או בעצם, הכי ישר שאפשר: "...ואז חרקה הדלת, האפרוחים דממו באחת והצמרמורת ההיא שבה לחלחל בעורפו של יעקב. הוא ידע שיהודית היא שנכנסה..ולבבו פירפר. כך יקרה ללב האדם עת תכווץ היראה את חדריו, והשמחה, באותו הרגע ממש, תרחיב את העליות, והלב נמס, ותכף ומיד בלאגן בכל הידיים והרגליים..."
כאילו וואלה, מאיפה הוא הביא אתזה שאהבה זה עניין של השכל?

והבנתם למה עדיף מלח בישול? הגרגירי הזה שספתה שמה במרק עוף ומבטיחה לי שזה יעביר לי ת'כאב בגרון.
לך תסביר לה שהכאב בגרון בא מהלב.. ;)

ובנתיים -
ישוב טלה אל חיק האם
ישכב בדיר וירדם : )

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על כימים אחדים - ספריה לעם #403