ביקורת ספרותית על ככה נראית גאולה מאת חיותה דויטש
ספר טוב

---

במנות קטנות וריכוז גבוה, מזריקה חיותה את הסם המערפל את החושים, המוסריות, הרגישות, הנאמנות וכו'.
סיפורי הנפש ההומה, הנחבטת בחיפושיה במדבר החיים, אחרי ה'משהו' הזה שיש בו כנות, איכפתית, ה'משהו' הזה החף מאינטרסים נמוכים, שנדמה כי הוא נמצא מחוצה לנו, תלוי אי שם, ולעד ישאר קשה להשגה.

עולם מלא גברים נשים ו...בדידות.

דויטש קוטפת אנקדוטות משדות החיים ומגישה אותם כמות שהם , חסרי גלימה, מעורטלים בחולשותיהם, מונחים על מצע טבעי.
היא כאילו עוקבת אחריהם ומשרטטת בפחם רישומי תמונות ממערכות יחסים בין ציבור ויחיד, פרט ומשפחה, דתיים/חילונים/גויים.

הכי אהבתי את "החיים על פי יונת" – פתאומית לעד הרגשתי געגוע שאין לו כתובת,
כאילו פתאום אין איפה לשים את כרית הכמיהה...

האחותים של יוּסוּף הם כמו שירי הלב שאין כמותם על דתיים וחיות מחמד :)
סתאם, אלו שלש כותרות של שלשה סיפורים בספר, אשר כמו היתר , גאולה לא ממש קורצת שם.
סיפורים, על גאולות פרטיות שכאילו באות, אבל בעיקר הולכות.

נהניתי מן המנות הקטנות שהיתה בהן נגיעה מתבוננת ודמויות ברורות, חיות וקרובות.
לטעמי, הפנצ'ים חלשים, אבל כנראה גם זה לא חורג מן המציאות :)...


'עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים...'

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על ככה נראית גאולה