ביקורת ספרותית על הדוח של ברודק מאת פיליפ קלודל
ספר מעולה

---

"הדוח של ברודק" הוא כמו הר. הוא מתחיל כמו הרבה ספרים אחרים, אבל אט אט המישור הופך לשיפוע. עם תזוזת הדפים משמאל לימין, "הדוח של ברודק" רק משתבח. לכן לא מפתיע שבסיומו הקורא מוצא עצמו נושם אוויר פסגות משכר.

"הדוח של ברודק" נע הלוך ושוב בין שתי תקופות עיקריות, אבל אין בכך כדי לבלבל. קלודל מנווט את ספינת העלילה ביד אומן, והקורא לא משתעמם לרגע. [מעכשיו - ספוילר!] בשלב מסוים קורה משהו מדהים: הקשר בין שתי התקופות מתבהר. אותם שני ענפים שצמחו זה לצד זה מתבררים כשייכים לאותו עץ. ואכן, ה'פרמדר' שקול ל'אנדרר' (אפילו הפירוש המילולי זהה), וגם אין כל הבדל בין ה'פורישה נכט' ל'ארייגניס'. "הם הורגים אותו," כתב פעם בורחס, "והוא אינו יודע כי מת כדי שתמונה מסוימת תחזור על עצמה."

והמסקנה? כמו ספרים נפלאים אחרים, ל"הדוח של ברודק" אין מסקנה אחת ויחידה. הדבר נתון לפרשנותו של הקורא. אך אין לי ספק שלפחות אחת המסקנות היא אותה מסקנה של היינריך היינה מלפני כמאתיים שנה: "הייתה זו ההתחלה בלבד; היכן ששורפים ספרים, ישרפו לבסוף גם בני אדם."

» ביקורות נוספות של גיא
» ביקורות נוספות על הדוח של ברודק