ביקורת ספרותית על הדוח של ברודק מאת פיליפ קלודל
ספר מעולה

---

הדוח של ברודק – פיליפ קלודל
הוצאת מודן
סדרה לספרות יפה
תרגם מצרפתית: שי סנדיק
עיצוב עטיפה: טליה באר
2009
276 עמודים
Le rapport de Brodeck – Pilippe Claudel

השורה התחתונה: הדוח של ברודק הוא רומן אפל, קודר ועוכר שלווה אבל בה במידה הוא מרשים ומפעים. זהו ספר שואה מהזן הפחות שגרתי. כיוון שהוא שומר על ערפול יחסי לגבי המיקום וזמן ההתרחשות, הוא יכול לכאורה להתרחש בכל מקום ובכל זמן.


ועדיין, כדי להווכח בגדולתו של הספר יש לעבור את משוכת הפתיחה. וכאן נדרשת מידה מסויימת של מזוכיזם – שכן הדוח של ברודק מתחיל רע: העמודים הראשונים שלו לא בהירים, עמוסים במילים מומצאות ב"ניב המקומי, שהוא שפה שאינה בעצם שפה, אך הוא מקפל בתוכו את עורם, נשימתם ונשמתם של האנשים המתגוררים כאן". הכאן הזה הוא עיירה אנונימית בצרפת על גבול גרמניה. אישית, אלה הפריעו לי פחות מאשר הדימויים: אולי זו שריטה אישית, אבל יש לי סלידה מסויימת מטקסטים שמשתמשים בדימויים ביד נדיבה מדי. התחושה שמלווה קריאה כזו היא של "טקסט סדנת כתיבה": הנה, למדנו טריק חדש, בואו נפזר אותו איפה שרק אפשר. אני מאד שמחה שלא נתתי לנטיה הטבעית שלי כאן לזנוח את 'הדוח של ברודק'. (וכדי שנוכל לעזוב את הנקודה הזו לנפשה, המחבר, לקראת סוף הספר, "יורד" בעצמו על הדמות שייצר: "אתה כותב יפה ברודק, לא טעינו כשבחרנו בך, ואתה אוהב דימויים, אולי קצת יותר מדי, אבל לא נורא...").

ברודק הוא זר בכפרו. הוא הגיע אליו בילדותו יחד עם אשה מבוגרת שאספה אותו בדרכה אליו, לאחר שהישוב שבו התגורר נהרס בפוגרום. בבגרותו הוא נשלח מן הכפר לעיר הגדולה ס' כדי לרכוש השכלה. הוא שב לפני שסיים את לימודיו, כשהרגיש איום על חייו בשל השתייכותו לקבוצה נרדפת (אין אזכור מפורש לכך שברודק הוא יהודי, ישנם מספר רמזים, אך באותה מידה הוא יכול היה להשתייך למיעוט נרדף אחר). גם בכפרו הוא אינו מוצא מנוחה. הכובשים החדשים משכנעים את בני הכפר להסגיר את הזרים המקומיים. ברודק נשלח למחנה ריכוז. כשהוא חוזר, להפתעת כולם, כעבור שנתיים, שמו נמחק מן המצבה שהוקמה לזכרם של בני הכפר שנהרגו במלחמה.
באחד מן הימים מגיע לכפר אדם המכונה בפי כל ה'אחר', או האנדרר בשפת המקום. ברודק נדרש על ידי בני הכפר לכתוב דוח על המאורעות המחרידים שהתרחשו בכפר לאחר מכן. מטרתו של הדוח היא לטהר את בני המקום ממעלליהם. ברודק כותב שני דוחות במקביל: את זה שהתבקש לכתוב ואחד, מחתרתי, שמספר את מה שבאמת קרה ואותו אנו זוכים לקרוא.

שתי נקודות עקריות עולות מן הקריאה בדוח של ברודק:
האחת, הברורה והבולטת מביניהן היא כרונולוגיה של שנאת האחר והשונה.
השניה, המובלעת היא נסיון לברר מי כותב את ההסטוריה, איך ובאיזה מחיר: הטענה שההסטוריה נכתבת על ידי המנצחים נבדקת בספר. ברודק נמצא במקום מוזר בהיררכיית הזרות: מצד אחד הוא לא לגמרי חלק מן הכפר. מצד שני, הוא פחות זר מה'אחר'. והוא זה שזוכה בסופו של דבר לגלגל בפנינו את המעשה שהיה.

הספר מומלץ בחום רב.

» ביקורות נוספות של hagit
» ביקורות נוספות על הדוח של ברודק