שאלתי את עצמי איך יכול להיות שזה הפך לרב מכר בארץ.
זה סיפור שקורה ב"כפר", איזשהו כפר במרחב התרבות הגרמנית, סיפור שהרקע שלו הוא המלחמה, אחת שהסתיימה ושהיה בה כיבוש ומחנות ריכוז ורצח המונים, וכל הספר הוא מעין נסיון להוציא את השואה מההקשר ההיסטורי של זמן ומקום ולתת לה משמעות אוניברסלית.
כנראה שגם ליחס לשואה יש היסטוריה. אף פעם לא חשבתי על זה ככה. אני עוד זוכרת את ימי הנעורים שלי, כשלמדתי בבית הספר מהספר של גוטמן וממנו הבנתי שיש לראות בשואה אירוע חד פעמי בהיסטוריה האנושית, כזה שאי אפשר ללמוד ממנו, בטח לא לחפש סממנים דומים או תהליכים משותפים להשמדה של עמים אחרים, ודאי לא להוציא אותו מהקשרו.
אחר כך כבר קראתי את באומן שייחס את האפשרות להתרחשות השואה למודרניות וליעילות הביורוקרטית, וטען, להבנתי אותו, שזה יכול להתרחש בכל מקום שיגיע למידת התייעלות כזו כיוון שהיא מאפשרת לכל אחד להיות לא יותר מבורג, כך שאם אתה אחראי לקו הרכבת ועליך לדאוג שתגיע בזמן ותצא בזמן, תוכל לעשות את זה בלי להתעניין במי נוסע בה ולמה, ובאופן הזה רק מעטים נדרשים בסופו של דבר לעסוק בהרג עצמו כשכל השאר יכולים לבחור להימנע מהשאלה המוסרית.
ואז באו היסטוריונים שעיצבו את התפישה העכשווית, זו שדנה במקביל בשואה וברציחות של עמים אחרים, שמגדירה את המאפיינים הייחודיים ואת אלה המשותפים, ועוסקת בטבע האנושי, באידאולוגיה ובמוסר.
ומהבחינה הזאת זה ספר מודרני שאולי היה מעורר התנגדות גדולה לו התפרסם פה לפני כמה עשורים. הוא שואל שאלה מוסרית ביחס למקרה שקורה באותו הכפר, מקרה הנוגע ליחס לאחר. הוא מתחיל במשפט: "קוראים לי ברודק ואני לא אשם", ובכך מבהיר כבר בהתחלה שיש לשאול איך זה יכול היה לקרות וגם לחפש אשמים.
ולמרות ההתנגדות שיש לי לקלודל, לכתיבה האסוציאטיבית שלו, לדימויים המסורבלים, להטרמת הרמזים ולייצור הערפילים, זה סיפור מעניין.
