1. את

שנים שחלמתי על הרגע בו אפגוש אותך. את תביטי בי בעינייך הכחולות הסגורות למחצה ותפיקי צלילים שלווים ונוסטאלגיים למעני בזמן שאתבונן בך מהופנטת, מתרגשת מנוכחותך, מסונוורת מדמותך האגדית ושיכורה מריח ילדות צורבת. אחשוב לרגע על חלקי המשפטים שהצלחתי לתפוש ולמרות הדמעות השקופות ששוטפות את פניי ומעט החמצן שנשאב באיטיות, אומר לך בנעימות שהשתניתי מאז נפרדו דרכינו והרציונאל צמח בי עם התבגרותי. אחסוך ממך את סיפור חיי מאז אותו יום ארור, כשהתנתק ליבי מגופי ובמקומו התפשטו זיכרונות עקשניים שמהר כבשו גם את שאר איברי גופי. הם אנסו את מחשבותיי ביום וצבעו את חלומותיי בלילה, מתעלמים לחלוטין מרצונותיי ואני הפכתי לחתיכות בשר יבש מהלך במרחב. אספר לך שהערצתי אותך כמו שמעריצים כוכב קולנוע בילדות ואם היו עלייך כתבות בעיתונים הייתי גוזרת אותם ומדביקה בקלסר הסגול הגדול שלי. את תחשפי את שינייך הגדולות ובשר לחייך יתרכז לכדי גבעה קטנטנה סמוקה, אחת מכל צד. אני אמשיך להיאבק בסתר על מעט החמצן שנותר לי ואחייך אלייך בחזרה. אומנם בעיתון לא פרסמו כתבות עלייך אבל בכל הזדמנות שנפלה לידי ניסיתי להיאחז בחפצים חומריים שיישארו לאחר שתלכי. צילמתי אותך כל זמן שהייתה לי מצלמה ואת היית נגישה – בידיעתך או לא. שמרתי את אלפי המכתבים, הסיפורים והיומנים שכתבתי לך שרובם מעולם לא ביקרו בתודעתך. מסגרתי כל פריט שיוכל לתעד או להזכיר לי שאכן היית קיימת בעברי ולא מדובר רק בדמיון החולני והאובססיבי שלי אלייך. את תמיד ידעת כמה אני זקוקה לך, יותר ממה שאני ידעתי אולי, אבל מעולם לא ידעת כמה אני אוהבת אותך. שנה של טיפול אצל הפסיכולוג שלך היה במטרה להעיף אותך מהחיים שלי, להפסיק לאהוב אותך ולהבין איך המציאות שלי תתנהל בלעדייך ולא לטפל בנושאים אחרים כמו שחשבת. שמך כמובן לא הוזכר ואני כמובן- לא דיברתי. מעולם לא הצלחתי להתנתק ממך או לדמיין את חיי ממשיכים ברצף הנכון לולא את חלק מהם. קיוויתי שהזמן בדרכו המיוחדת יפיג לאט את הכאב, יטשטש את רוב הזיכרונות בהם את נוכחת, ואני אצליח לבסוף להפסיק לשלב אותך בכל שיחה שמתמקדת בעבר שלי. התקוות שלי לא השתנו מאז לכן התחלתי לדבר על עבר של אחרים. לאחר שנסיים לקשקש, נתחבק. ובשניות נצחיות אלו, אני אנשום את האוויר שהיה חסר לי כל השנים המרות שהילכתי בעולם מבלי לעבד אותך. אתפוס בשולי חולצתך, כמו תינוק בעל רפלקס הלפיתה, ואשחרר מיד כשאבין בצער שאני צריכה להניח לך לעזוב אותי. את תלחשי באוזני שאת אוהבת אותי שלוש פעמים ואני אענה בעדינות ילדותית שגם אני. חיוך נוסף תשלחי לעברי ובכיווץ שפתיים תאמרי לי שאת יודעת. אני אשתוק וארצה שתיעלמי משדה הראייה שלי כדי שאוכל לרוץ בטירוף מוחלט לעבר הטריטוריה הבטיחותית שלי, שם אתנקה מהדם ואחבוש את כל הפצעים החדשים שהותרת בגופי בכל פעם שחייכת אלי.

נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים

2. ללא מילים

מילים ומחשבות מילאו שמונה מחברות שמנות ומעוטרות. כתב יד צעיר וחושש, מנסה לחרוט בזכרון אירועים כואבים.
רק בת 12 הייתה, שתיי ידיה הזעירות והרכות עמלו שעות רבות.
מתפלשת בחול ומשחקת בחדר המדרגות שעת לילה מאוחרת צריך לחזור הביתה.
בלילה מתגנבת בשקט בשקט כשכולם כבר ישנים אל הספריה המאובקת גדושה במילים, סיפורים וסודות.
ערב אחד חזרה ממשחק אישי במיוחד וראתה את אימה קוראת במחברתה באדישות ובנוחות מפתיעה. שמונה מחברות שמנות ומעוטרות נשרפו בגן המשחקים הקרוב לביתה, אף לא חתיכת נייר קטנה נותרה זכר לעברה.דם שטף את פנייה ולא חזרה לכתוב עוד. הזמן שחלף לקח עימו את המילים והשפה היטשטשה.
כשחזרה אימה כמדי יום מעבודתה עם ערמה נאה של ספרים, לחשה באוזנה 'מילים הן מחשבות ובלעדיהן אי אפשר לחשוב'.מילים נערמות בתוך קופסאת תמונות ישנות חקוקות בזיכרון אך בלתי ניתנות לשליפה. גומעת ספר אחר ספר, משתוקקת לחוות באמצעות הסופר את חווית הכתיבה ואפילו מילה אחת היא לא אומרת. מול קהל מאזינים היא נבלעת, כולם מחכים, אך היא מצידה עומדת בלא תזוזה, סמוקה ומפוחדת ובכלל מי מאמין במילים, היא תוהה, אמצעי תקשורת כל כך לא מדויק. בעיניים שלה לא מסתפקים, כשלא נאמרים הדברים במפורש הם לא קיימים. מכריחה עצמה לכתוב - עבודה סזיפית שלא חותרת לשום אמת. עצבנית מניחה את העט שכמותה מאוכזב והוא החל נוטף טיפות דיו מבוזבזות.

נכתב לפני 15 שנים