ביקורת ספרותית על מגילת זכויות הירח מאת רון לשם
בזבוז של זמן

---

אני מתלבטת אם זה הספר הכי גרוע שיצא לי לקרוא (ולמען הסר ספק: ממש לא טרחתי לקרוא אותו עד סופו). הוא בכל מקרה באחד המקומות הראשונים ברשימה שלי (הרשימה השחורה, כן?). רואים שרון לשם עשה עבודת תחקיר טובה על החיים באיראן, אבל כדי לטפוח לעצמו על השכם הוא תוקע רבבות פרטים לא חשובים (כמו שמות של מאכלים או רחובות) בכל מקום אפשרי. הדמויות הן קריקטורה והן מתנהגות בצורה לא אמינה להחריד (למשל: הגיבור מגיע אל דודתו, אותה לא פגש מעולם, ומבלי מילות היכרות בסיסיות היא מיד מוציאה לו אלבומים ישנים וגם נותנת לו למדוד בגדים של בעלה המנוח...). שלא לדבר על הכתיבה של רון לשם שבמקומות מסוימים בספר היא פשוט מגוחכת (איפה לעזאזל הייתה העורכת?), משפטים כמו "אבל כבשתי את האכזבה העצובה" או "האישה שהכניסה אותי אל הדירה חייכה אלי בעיניים פגיעות, מבטים של ילדה שקטה, שוברת לבבות, כזו שתעצור ברחוב ללטף נרקומן על ספסל כי באמת יכאב לה".

» ביקורות נוספות של תמר
» ביקורות נוספות על מגילת זכויות הירח