ביקורת ספרותית על מגילת זכויות הירח מאת רון לשם

---

הערכה זעירה (וזהירה) יש לנו לאינטרנט. או שזה רק אני, זהו לא הספר הראשון שמניח את צג המחשב במקום מאוד מכובד בעלילה. כמעט כסיפור מסגרת למה שמתחולל בספר הצבעוני הזה ומציג את הרשת כאופק רחב אל מול סדק של איסורים בעיר טהארן. התחקיר המעמיק של רון לשם פותח לנו חלון לטהראן שמתגלה כשילוב (הזוי) של הזיהום והאורות של לוס אנג'לס, החורף של לונדון והאווירה של..אולי טהראן?,בדיוק כמו באינטרנט אנחנו מקבלים את מה שאנחנו מחפשים..אולי זה לא נורא כל כך, העניין המרכזי במשטר ובחוקי הדת הנוקשים של איראן מתוראים כרוב הסדר הציבורי לצד פורנוגרפיה ומסיבות אלכוהל. סיפור האהבה רווי ההורמונים הגועשים של גיבורי הספר גורמים לדפיקות לב מואצות,ומלבד זה,לרגע אחד הצלחתי לדמיין את רבבות התיירים מקשיבים להדרכתו של לשם בטהארן בסיור "בעקבות הספר" בסגנון פריז שלאחר "צופן דה וינצ'י. הספר כתוב נפלא, אבל לדעתי הכותב לא השכיל להשתמש בכל הכלים הספרותיים בארסנל מלבד ההקבלה המתבקשת (ואולי המקרית?) ל 1984, מדי פעם יש ספרים שמצליחים להוציא את הקורא מזווית הראיה שלו, אולי קראתי את הספר בזמן לא טוב, במה שנראה כשיאו של האביב הערבי, נראה הספר הזה רלוונטי מדי, קצת כמו הדמיות שיפגוש גיברנו בצט, מרוחקים, סקרנים..ומאוד דומים לנו. את הספר הזה אפשר לקרוא על כל עיר או אדם שאנחנו לא יודעים עליו דבר מלבד מה שרוצים שנדע. אני חושב שאני מאוהב במקום שקיים בעיקר בראש שלי, עם אנשים שרחוקים כמו הירח. זה קצת עצוב לאהוב את מי שאתה יודע שלעולם לא תפגוש.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על מגילת זכויות הירח