ביקורת ספרותית על מגילת זכויות הירח מאת רון לשם
ספר מעולה

---

****


אני זוכר שקראתי איפשהו שרון לשם עשה תחקיר יסודי כשכתב את "אם יש גן עדן", ושהדמות של לירז בעצם בנוייה על סדרת ראיונות שעשה עם חיילים ששירתו בלבנון. ואכן כשקראתי (בנשימה עצורה) את "אם יש גן עדן", הרגשתי, טיפטיפונת, בין החרכים, את התחקיר. למרות זאת השפה היתה אותנטית לחלוטין, צבאית ותמימה ויפהפיה, הדמויות אמינות ועגולות, והיה לי ברור שמי שמספר את הסיפור חווה בעצמו את מה שמתואר בספר. חשתי שכמעט לא יפתיע אותי אם זה סיפור אמיתי שכתב חייל עם כישרון כתיבה יוצא דופן שהיה בבופור בשלב האחרון לפני הנסיגה מלבנון. לא הופתעתי לגמרי לגלות מאוחר יותר שמדובר ביצירה שכתב אדם צעיר, בכיר ב"קשת", שלא התקרב מימיו לבופור. תחקיר או לא - שאפו מטורף. כל אגורה מ"פרס ספיר" היתה שווה. זה ספר מעולה.

אני חייב להודות שסיפור המסגרת של "מגילת זכויות הירח" ששמעתי לפני קריאת הספר, לא ממש כבש אותי, בלשון המעטה. מה לי ולצעיר איראני בטהרן? מצד שני, זה בכל זאת רון לשם, ו"אם יש גן עדן" היה מרשים מאוד. נתתי צ'אנס.
למעשה, מה שבעצם מייצר את הביקורת הזו הוא האפילוג של הספר. רון לשם מתאר את עבודת התחקיר שהוא עשה לפני ותוך כדי כתיבת הספר, ובעיניי יש בתפירה המיומנת עד מאוד בין תחקיר על מקום שמעולם לא היה בו ובשכמותו, לבין שזירתו לתוך סיפור קטן ומרתק, יכולת ספרותית מרשימה ביותר.
רובנו חווים את אירן כמקום חשוך, איסלמי, קנאי, ושונא אדם, כאילו טהרן מאוכלסת כולה בתאומי אחמדיניג'אד מרושעים ושוחרי רע. רון לשם מצייר אותה ביעילות כמקום אחר, רומנטי, עמוס היסטוריה ופאר, עם מסעדות, אנשים חושבים ומרגישים, בד בבד עם היותה עסוקה במאבקים פנימיים על זהות, דת, עבר מול עתיד ועוד. גם כאן, קשה להאמין שלא כתב את הספר אחד הסטודנטים שהפגינו בקיץ שעבר נגד גניבת הבחירות, אלא סופר ישראלי צעיר.

נהדר.


****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על מגילת זכויות הירח