ביקורת ספרותית על בואי הרוח מאת חיים סבתו
ספר טוב

---

למרות שזה אף פעם לא רעיון טוב לפתוח ביקורת על ספר בהשוואה שלו לספרים אחרים פרי עטו של הסופר, אני חייבת לעשות את זה גם פה ולציין שאחרי קריאה של 'אמת מארץ תצמח' ו'תיאום כוונות' בשנות התיכון, לא ציפיתי ליותר מדי מספר זה. אולי זו התמונה התמימה והנעימה על הכריכה, אולי מספר העמודים היחסית קטן ולא מחייב או סתם העובדה שזהו סופר מדובר או תקציר מעניין, אבל משהו גרם לי לקנות את הספר בכל מקרה ולתת לו צ'אנס שאני לא נוטה להעניק לסופרים שבד"כ משעממים אותי (ויש לציין כי יש הרבה שיחלקו על תחושה שלילית זו שקיבלתי מספריו האחרים).
'בואי הרוח' הוא בעיניי ספר מקסים. חיים סבתו הוא אכן סופר אופטימי, שכתב ספר עצוב. התוצאה של ניגודים אלו היא עלילה שבחלקה טרגית אבל כתובה בצורה שעושה תחושה חמימה בלב ומשרה עליו אופטימיות מלבבת. יפה לראות את הצורה בה סיפור התבגרותו התמים והנערי של עולה ממצרים במעברה בירושלים משתלב עם - ומגלה את - סיפור ההיסטוריה העצובה של יהודי הונגריה בשנים הקשות של מלחמות העולם, הסיפור הכללי וגם האישי- במקרה זה של פרקש, העולה ההונגרי. אני לא חושבת שנתקלתי עד עכשיו בספר שכתוב בצורה מעניינת כזו - בצורה בה פני השטח השמחים מגלים רק מדי פעם אמת עצובה המסתתרת מתחת.
יתכן ויש אנשים שירגישו שהספר אולי קצת תפל - לא קורה בו כלום מסעיר והוא רק רומז על אירועים משמעותיים מפעם לפעם, אבל מי שיש לו סבלנות ורצון ימצא את הטעם בסיפור בין השורות ובין הסיפורים, או אפילו רק במבט לאחור, בסיום הקריאה. העלילה מתנהלת על מי מנוחות, לא עולה ולא יורדת, מה שלא יוצר נקודות שיא או שפל בחוויית הקריאה (מלבד, לטעמי, בסוף) ומי שלא רגיל לספרים 'השקטים' האלו לא יפיק הרבה תועלת מספר זה.
בעיניי מדובר בספר מקסים שאינו משולל מבט ריאלי וכואב על החיים. הוא מזכיר לי סיפורי התבגרות רבים, בקולנוע בספרות ובחיים האמיתיים, עליהם מוטל צילה (או אורה) של דמות בוגרת משמעותית. מומלץ למי שמוכן ומזומן לנסיעה שקטה, מלנכוליות מרומזת ומעט אופטימיות צעירה ומרעננת.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על בואי הרוח